בש"פ 5075/06 מדינת ישראל נ. פלוני

1.לפני בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בעניינו.

2.כתב האישום המתוקן מייחס למשיב ארבעה אישומים שונים שעניינם עבירות של מעשי סדום בנסיבות מחמירות, מעשים מגונים בנסיבות מחמירות, כליאת שוא ותקיפה לשם ביצוע פשע. כן הוא מואשם בהדחה בחקירה בנסיבות מחמירות.

אף שכתב האישום כנגד המשיב הוגש ביום 27.6.05 טרם החלה שמיעת הראיות בעניינו. התיק נקבע לישיבות הוכחות במספר תאריכים בחודש ספטמבר 2006.

3.המשיב מואשם בארבע פרשיות נפרדות של עבירות מין חמורות בגופם של ילדים קטינים. הקו המשותף בעבירות אלה הוא פיתויים של 4 ילדים בגילאים שונים להיפגש עמו, והכנסת כל אחד מהם למרתף תת-קרקעי בבית המשיב, וכפייה עליהם באמצעות שימוש בכח מעשי מין חרף התנגדותם.

ביום 26.8.05 נעצר המשיב עד תום ההליכים. ביום 28.12.05 התקיים דיון בבקשת המשיב לעיון חוזר בהחלטת מעצרו, שהתבססה על טענה כי ההליך המשפטי צפוי להתארך זמן רב. הבקשה נדחתה, וערר על ההחלטה נדחה אף הוא.בקשה ראשונה להארכת המעצר נתקבלה בעיקר נוכח מסוכנותו הרבה של המשיב.

4.מספר דחיות במשפט התבקשו על ידי ההגנה לצרכים שונים. בית המשפט בערכאה הדיונית נאלץ אף הוא לבטל מטעמו שורה של מועדי הוכחות שנועדו לחודש מאי 2006, וזאת לאור האילוץ שהיה מוטל עליו להקצות זמן שיפוטי להליך אחר. ישיבות ההוכחות בתיק זה נדחו, אפוא, לחודש ספטמבר 2006.

5.בקשה שניה זו להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים מוגשת בפני כאשר משפטו טרם החל, וההוכחות בעניינו צפויות להתחיל רק בספטמבר שנה זו.

אין צריך להדגיש את הקושי הטמון בהתמשכות תקופת ישיבתו של המשיב במעצר בטרם החל משפטו, כאשר אנו מצויים בבקשת הארכה שנייה של המעצר מעבר לתקופת המעצר שנצפתה על ידי המחוקק כמשך זמן ראוי לסיום משפט פלילי.

מצד שני, מעשי העבירות המיוחסים למשיב בטיבם, בהיקפם, ובהשלכותיהם חורגים בחומרתם ובעוצמתם אף מן החומרה הרבה הנילווית, דרך כלל, להליכים בגין עבירות מין הפוקדים את בתי המשפט. הם מצביעים על עיוות אישיותי עמוק, וסטייה נוראה וחסרת כל מעצורים מרמת התנהגות נורמטיבית וזאת כענין של שיטה הפוגעת ללא רתיעה בקרבנות רבים, אשר פגיעתם ונזקיהם מי ישורם. בית המשפט בהליכי המעצר כבר פסק בדבר מסוכנותו של המשיב לציבור, ולקרבנות פוטנציאליים נוספים העלולים להיפגע מידיו באם ישוחרר ממעצרו. הדילמה העמוקה בין האילוצים הדיוניים המביאים להתמשכות המשפט, לבין הסכנה הממשית לציבור משחרור נאשם מין מסוכן היא העומדת בגרעין הקושי בנסיבות מקרה זה.

6.נוכח הקושי האמור, הוריתי על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, ובו בקשתי את התייחסות שירות המבחן הן לעצם אפשרות שחרורו של המשיב בחלופת מעצר נוכח אופי העבירות המיוחסות לו וכלל הנסיבות הצריכות לענין, והן לאור החלופות הקונקרטיות שהוצעו על ידו.

ביום 16.7.06 הוגש תסקיר מבחן הבוחן בחינה מעמיקה את עניינו של המשיב. שירות המבחן קבע בתסקירו כי אין לשלול סיכון להישנות ארועי עבירה דומים בעתיד, אף שהחלופה הקונקרטית שניבחנה שעיקרה מעצר בית מלא בפיקוח שני אחיו של המשיב, נמצאה, היא עצמה, סבירה.

7.במערך האיזונים בין מעבר הזמן ללא התקדמות במשפט, לבין מסוכנותו המופלגת של העורר, שגם חלופת מעצר סבירה, כשלעצמה, אינה יכולה לאיין, גובר שיקול ההגנה על האינטרס הציבורי, המטה את הכף לעבר קבלת עמדתה של המדינה. ברור הוא, והדבר אינו צריך הדגשה, כי ככל שחולף הזמן וניהול המשפט מתעכב, כך גדלה ומתעצמת זכותו של הנאשם לממש את חירותו האישית, ולו בכפוף לתנאים. אולם באיזון זה נלקחים בחשבון מכלול הנתונים הצריכים לענין, לכל אחד מהם ניתן משקלו היחסי. משקל מסוכנותו של המשיב במקרה זה נושא מטען מיוחד לאור טיב העבירות, היקפן, והחשש המובנה מהישנותן בתנאים של חלופה כלשהי, כפי עמדתו של שירות המבחן. בתנאים אלה ובשלב זה של ההליך הדיוני גובר, כאמור, אינטרס הציבור ובמיוחד ציבור הקרבנות הפוטנציאליים העלולים לשוב ולהיפגע מהמשיב, על פני זכותו של המשיב לחירותו האישית. אי לכך, יש לקבל את בקשת המדינה ולהאריך את המעצר לתקופה המבוקשת.

אוסיף, כי אני מניחה שהערכאה הדיונית עושה כל שלאל ידה על מנת לתת להליך זה את העדיפות הדיונית המתבקשת, לאור הזמן הרב שחלף עד כה, ובהינתן סדרי עדיפויות הנעוצים בעומס העבודה כללי.

8.מעצרו של המשיב מוארך, איפוא בתשעים ימים מיום 25.6.06 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם מביניהם.