פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
508/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
העורר:
אברהם פרנק
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. פלוני
ערר על עיון בראיות התביעה
תאריך הישיבה:
ב' בשבט התשס"ז
(21.01.07)
בשם העורר:
עו"ד רפי בלושטיין
בשם המשיבה 1:
עו"ד יאיר חמודות
בשם משיב מס' 2:
עו"ד אריק בוקטמן
החלטה
בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי בתאריך 16.8.06, בשעת צהרים, פגשו העורר וקטין (להלן: הקטין), אדם שהלך לתומו ברחוב. הם ניגשו אליו וללא אומר ודברים הכו אותו במקלות שהחזיקו בידיהם ונטלו ממנו סכום של 250 ש"ח. העורר הוסיף ובעט בו, ולבסוף גם תלש טלפון סלולארי שהיה תלוי על צווארו. בגין כל אלה יוחסה לעורר עבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
עניינו של הקטין הופרד, והוא נדון בפני בית המשפט לנוער. בא-כוח העורר סבור כי התיעוד ביחס להליכים בעניינו של הקטין, ובעיקר כתב האישום והתרשומות על הסכמות שהושגו בין הקטין לרשויות התביעה – הם בבחינת "חומר חקירה" שגילויו מתחייב מכח הוראתו של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. לפיכך, הוא פנה לבית משפט קמא בבקשה להורות לתביעה להתיר לו לעיין בחומר, ומשבקשתו נדחתה, הוגש הערר שבפני.
אין בידי להיעתר לערר, הואיל ומקובלת עלי השקפתו של בית המשפט המחוזי, לפיה המסמכים בהם מבקש העורר לעיין, אינם כלל "חומר חקירה" ואין בהם דבר כדי לתרום להגנתו או להוכחת חפותו. כך או כך, פתוחה בפני העורר הדרך לפנות לבית המשפט לנוער, ולשכנעו כי יש בידו עילה להתיר את העיון חרף האמור בסעיף 9 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971. אוסיף ואציין, כי בית המשפט המחוזי אשר עיין בכתב האישום בעניינו של הקטין, הבהיר במסגרת ההחלטה בה עוסק הערר, כי במישור העובדתי אין הוא שונה מכתב האישום שהוגש כנגד העורר. אכן, אפשר שהוראת החיקוק בעניינו של הקטין שונתה, אולם אינני רואה כיצד עניין זה עשוי לסייע לעורר בהגנתו. מטבע הדברים, לעניין זה כמו לעונש שיושת על הקטין עשויה להיות השלכה על העונש שיושת על העורר, אולם מותר להניח כי כאשר יגיע שלב הטיעונים לגזר הדין, אם בכלל, גם נתונים אלה יובאו לידיעת בית המשפט ביוזמת התביעה.
הנה כי כן, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.
ניתנה היום, ב' בשבט התשס"ז (21.01.07).
ש ו פ ט