בש"פ 5081/16 בש"פ 5081/16

1.בקשה ראשונה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים שיחלו ביום 7.7.2016, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים" ) או עד למתן פסק דין בת"פ 11331-10-15 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם מביניהם.

עיקרי האישום

2.ביום 8.10.2015 הוגש נגד המשיב ונגד נאשם נוסף (להלן: "נאשם 2" ) כתב אישום. כתב האישום מייחס למשיב עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין" ) והצתה, לפי סעיף 448(א) רישא יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין. לנאשם 2 יוחסה עבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק.

3.על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 2.7.2015, התנגש אונור קלש (להלן: "אונור" ), בנם של דורסון קלש (להלן: "המתלונן" ) ואולגה קלש (להלן: "אולגה" ) עם מכוניתו בשוגג ובאופן קל באופנוע מסוג 'טי-מקס', השייך לנאשם 2. הדבר ארע בתחנת דלק בעיר בת ים.

4.בהמשך היום, התקשר שלום דגייב (להלן: "שלום" ), בנה של אולגה, למתלונן, אשר היה כאב עבורו, וסיפר לו על אשר ארע. שלום הוסיף כי בעקבות הפגיעה התנצל אונור בפני נאשם 2, ולאר שראה כי לא נגרם נזק לאופנוע, חזר למכוניתו בכוונה לנסוע מהמקום, אולם נאשם 2 ושלושה אנשים נוספים הקיפו אותו, ולא אפשרו לו לנסוע. משהגיע שלום למקום, בעקבות שיחת הטלפון שקיבל מאונור, עשו הוא ואונור 'בלאגן', והארבעה נמלטו מן המקום. שלום סיפר למתלונן כי הוא מכיר את הארבעה ככנופיה מסוכנת מבת ים, והביע את חששו כי הם עלולים לפגוע באונור בעקבות האירוע.

5.המתלונן, אשר רצה להרגיע את הרוחות, התקשר לנאשם 2, לאחר שקיבל את מספר הטלפון שלו משלום, והשניים נדברו להיפגש בהמשך היום ברחוב ירושלים בבת ים. בשעות הערב המאוחרות הגיעו למקום הפגישה המתלונן, כשהוא מלווה בשניים ממכריו, ונאשם 2, כשהוא מלווה בשני גברים. במהלך הפגישה ביקש המתלונן מנאשם 2 לראות את האופנוע, והתחייב לשלם עבור תיקונו ככל שנגרם לו נזק. בתגובה אמר לו נאשם 2 כי "הכל בסדר. אין חשבון עם אונור. רק עם שלום לא סגור" , בנמקו כי "שלום עשה לנו בלאגן בתחנת הדלק" .

6.אחרי חצות הלילה, בשעה 00:50 או בסמוך לכך, הוצת האופנוע של נאשם 2 בחניון מגוריו בראשון לציון, בידי אדם שזהותו אינה ידועה למשטרה. באותו יום, התקשר נאשם 2 למתלונן, והאשים את שלום בהצתה. המתלונן הכחיש את הדברים, והשניים נדברו להיפגש. בהמשך היום, פגש המתלונן, שהיה מלווה בחברו, בנאשם 2, שהיה מלווה בכ-20-25 גברים. במהלך הפגישה חזר הנאשם 2 וטען כי שלום הוא שהצית את האופנוע שלו. המתלונן אמר לנאשם 2 כי אם יציג לו הוכחה כי אכן כך הדבר, הוא יקנה לו אופנוע חדש. נאשם 2 דרש מהמתלונן 200₪ כ'קנס' על הצתת האופנוע, ואיים עליו, באמרו כי "בבת ים אנחנו הכי גדולים" . המתלונן, שחש מאוים, ביקש מהנאשם 2 להגיע למשרדו ביום ראשון, ה-5.7.2017.

7.משהנאשם 2 לא הגיע למשרדו של המתלונן ביום ראשון, ביקש המתלונן מאבשלום יתום (להלן: "אבשלום" ), עובד שלו בעבר וחברו של אונור, להתקשר לנאשם 2, וכך עשה אבשלום, כשהמתלונן עומד לידו. לאחר שיחה קצרה אמר אבשלום למתלונן כי נאשם 2 מסר כי ה'תיק' הועבר למשיב. ואכן, זמן קצר לאחר מכן החל המשיב, כשהוא מלווה באחרים, לחפש את אונור כדי לסחוט ממנו את הכסף. בין היתר, הגיע המשיב לקיוסק בבת ים בו עבדה לין תאו צ'יבדזה (להלן: "לין" ), חברתו של אונור.

8.בחלוף מספר ימים התקשר המתלונן, אשר חשש לשלום בנו, למשיב, וביקש להיפגש עמו. המשיב ענה לו כי יתקשר אליו בסביבות השעה 21:00. בערב הגיע המשיב, כשהוא מלווה בשלושה אנשים נוספים, לקיוסק בבת ים, שם שהה המתלונן. המתלונן שאל את המשיב מדוע הוא מחפש את אונור, והשניים נדברו להמשיך לשוחח על כך בבית קפה. מיד לאחר מכן, הגיעו המתלונן, יחד עם דוד אווקנין (להלן: "דובי" ) וחברו אחמט לבית קפה בבת ים, ושם פגשו במשיב, אשר היה מלווה באדם נוסף (להלן: "האדם הנוסף" ). המשיב לקח את הטלפונים הניידים של המתלונן, של דובי ושל אחמט, ומסר אותם ואת הטלפון שלו, לאדם הנוסף. לאחר מכן, טען המשיב בפני המתלונן כי בנו, שלום, הצית את האופנוע השייך לו. המתלונן ענה כי האופנוע שייך לנאשם 2 ולא למשיב. בתגובה איים עליו המשיב, באמרו כי הם יודעים אילו מכוניות יש לו, ובהן מכונית מסוג 'קדילק' ו-6 מכוניות מסוג 'מרצדס'. המתלונן שב ואמר למשיב כי האופנוע לא שייך לו, וכי הוא משקר. בעקבות זאת, עזב המשיב בכעס את המקום. דובי אמר למתלונן כי שגה בכך שכינה את המשיב 'שקרן', והמתלונן ביקש ממנו להתקשר למשיב בבקשה כי יפגשו שוב. המתלונן וחבריו חזרו לקיוסק, ולאחר שדובי התקשר למשיב, הגיע לשם גם הוא, ואמר כי ימשיכו את הפגישה בתחנת דלק בחוף ראשון לציון. במקום המפגש, אליו הגיעו המתלונן, דובי, אחמט, המשיב ושלושה אנשים נוספים שליוו אותו, הציע המתלונן למשיב כי יאמר מה רצונו, והם 'יסגרו' את הענין. המשיב אמר כי עליו לשאול את 'בעל הבית' שלו, ולאחר 10 דקות חזר ואמר לדובי כי על המתלונן לשלם להם 500,000 ₪. דובי העביר את דרישת המשיב למתלונן.

9.כמה ימים לאחר מכן, בתחילת חודש אוגוסט או בסמוך לכך, נכנס המתלונן בשעת לילה עם מכוניתו לחניון דירתו בבנין בראשון לציון, שם המתין לו המשיב, כשהוא עומד מחוץ למכונית שפנסיה מאירים לכיוון המתלונן, ועמו 4-5 אנשים נוספים. המתלונן מיהר להימלט לדירתו. לאחר מספר ימים, ונוכח חששו מפני המשיב, ביקש המתלונן ממכריו, שזהותם אינה ידועה בוודאות למשטרה, לפנות בשמו למשיב על מנת לנסות וליישב את העניין. בעקבות זאת קיבל המתלונן הודעה כי ה'בוס' של המשיב מוכן 'לרדת' ל-350,000 ₪.

10.ביום 12.8, בסביבות השעה 22:30, הסיע המתלונן את אונור לביתה של אולגה בבת ים, ושב לדירתו. בהמשך, בסביבות השעה 23:00, ראתה לין, אשר הגיעה אף היא לבית, את המשיב ואת אבשלום במקום, כשהם מתצפתים על הבית, ונכנסים למכונית שחנתה במקום ואשר ישבו בה שני אנשים נוספים. לין התקשרה למתלונן וסיפרה לו על כך. המתלונן, שחשש כי יפגעו בבנו אונור, נסע ואסף את אונור ואת לין לביתו. בהמשך הלילה, בסביבות השעה 01:30, הושלך רימון הלם-סינוור לעבר דלת ביתה של אולגה. הרימון התפוצץ ליד דלת הבית, כשאולגה שהתה בבית.

11.ביום 30.8.2015 בסביבות השעה 02:20, הציתו המשיב או מי מטעמו מכונית מסוג 'מרצדס' השייכת לואכד חנבוט, ואשר הייתה בחזקתו ובשימושו של המתלונן, בחניון התת-קרקעי של הבנין בו מתגורר המתלונן. ההצתה בוצעה על-ידי שפיכת חומר דליק מתוך בקבוק במספר מוקדים במכונית, מן החזית ועד לחלקה האחורי. בעת המעשה חנו ליד המרצדס מכוניות נוספות. כוחות הכיבוי וההצלה שהוזעקו למקום הצליחו לכבות את האש ולמנוע את התפשטותה לעבר המכוניות הנוספות ובנין המגורים, אולם מכונית המרצדס נשרפה כליל.

12.ביום 5.9.2015 פנה המתלונן לדובי ולאשתו וביקש את עזרתם, לאור היכרותם עם המשיב. ליאת ודובי הגיעו בשעת לילה לדירתו של המתלונן, ובסביבות השעה 01:00 התקשרה ליאת למשיב. המשיב אמר לליאת כי הוא נמצא באזור דירתו של המתלונן, וליאת ודובי ביקשו לדבר איתו. המשיב אמר לליאת כי המתלונן שרף לו אופנוע וחב לו כסף, ולכן הוא לא יכול לוותר לו. ליאת ביקשה מן המשיב להפחית את הסכום אותו הוא דורש מן המתלונן, והוא ענה כי הוא מוכן 'להוריד' 50,000 "בשביל הידידות" . לאחר מכן הוסיף "שישלם, כי כבר שרפנו לו את האוטו ושלא יגרמו לו עוד נזקים" . ליאת הזהירה את המשיב כי המתלונן יפנה למשטרה, והוא ענה "שילך למשטרות, אחד נעצר יש עוד" . ליאת ודובי שבו לביתו של המתלונן, ובעקבות האיומים שהשמיע המשיב, המליצו לו לשלם את דמי הסחיטה שהוא דורש, שעמדו כעת על 200,000 ₪.

13.ביום 15.9.2015 או בסמוך לכך, בסביבות השעה 22:00, שוחח המתלונן עם המשיב ליד בנין מגוריו בראשון לציון. המתלונן אמר למשיב כי אין ברשותו את הכסף, וביקש ארכה בת מספר ימים נוספים.

הליכי המעצר

14.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת (להלן: "המדינה" ) בקשה למעצרו של המשיב (וכן של נאשם 2) עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב, ובהן הודעותיו של המתלונן והודעתה של ליאת. כן נטען כי העבירות בהן מואשם המשיב מלמדות על מסוכנותו כלפי המתלונן ובני משפחתו, וכי קיים חשש משיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים נוכח היכרותו של המשיב עם עדי התביעה.

15.בדיון שהתקיים ביום 28.10.2015 מסרה באת-כוח המשיב את הסכמתה לקיומן של ראיות לכאורה. בדיון שהתקיים ביום 18.11.2015 ביקשו המשיב ונאשם 1 לשחררם לחלופת מעצר מרוחקת מבת ים. המדינה התנגדה לשחרורם של השניים לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת הבכירה נ' אהד ) הורה על הגשת תסקיר שירות המבחן, וקבע כי הבקשות יבחנו עם קבלת התסקיר.

16.מתסקיר המבחן מיום 7.12.2015 עולה כי שירות המבחן העריך כי מהמשיב נשקפת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות אלימה, שתוצאותיה צפויות להיות בדרגת חומרה גבוהה. שירות המבחן הוסיף והעריך כי המפקחים שהוצעו אינם מתאימים לתפקיד הפיקוח, שכן המפקח העיקרי המוצע הוא בעל עבר פלילי, ולהערכת שירות המבחן יתקשה לכוון את המשיב ולהציב לו גבולות, ואילו האם והאחות מתייחסות אליו באופן סלחני מתוך עמדה של תלות, אינן מסוגלות להכיר בקשייו ובסיכון הנשקף משחרורו ממעצר, ואינן מהוות דמויות סמכותיות עבורו. לפיכך, קבע שירות המבחן כי החלופה שהוצעה אינה תואמת את רמת הסיכון הטמונה במשיב, ונמנע מלהמליץ על שחרורו לחלופת מעצר.

17.בדיון שהתקיים ביום 9.12.2015 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת הבכירה נ' אהד ), בהסכמתו של המשיב, על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

18.יצוין, כי ביום 23.11.2015 הוגשה על-ידי המשיב בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו, כך שתתאפשר יציאתו לחופשה מיוחדת לביקור אביו החולה. בדיון שהתקיים ביום 30.12.2015 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת הבכירה נ' אהד ) את הבקשה, בין היתר לאור החומר החסוי שהוצג בפניו אודות התנהגותו השלילית של המשיב בכלא.

19.לקראת חלוף תשעה חודשים ממועד מעצרו, הגישה המדינה בקשה לבית משפט זה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, היא הבקשה שלפני.

מהלך הדיונים בתיק העיקרי עד כה

20.כאמור לעיל, ביום 8.10.2015 הוגש כתב האישום נגד המשיב ונגד נאשם 2, ונערכה הקראה של כתב האישום. מועד הדיון למתן תשובה לכתב האישום נדחה מספר פעמים, חלקן לבקשת באת-כוח המשיב וחלקן לבקשת בא-כוח נאשם 2 ועל דעתה של באת כוח המשיב, בין היתר לצורך הידברות. ביום 29.3.2016 הודיעה המבקשת כי ההידברות בין הצדדים לא צלחה. בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיא, השופטת ר' לורך ) הורה על העברת התיק לשופטת מ' ברנט . ביום 19.4.2016 הוגש מענה לכתב האישום, ונקבעו שני מועדים לדיוני הוכחות – יום 6.12.2016 ויום 13.12.2016. יוער, כי בית המשפט המחוזי הציע שני מועדים נוספים, מוקדמים יותר, אך מועדים אלה לא התאימו לבא-כוח נאשם 2 בשל תיקים אחרים שבטיפולו. עוד נקבע כי ככל שיתפנו תאריכים מוקדמים יותר, יוקדם מועד הדיון.

עיקרי טענות הצדדים

21.בבקשתה טוענת המבקשת כי המעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנותו הרבה בכלל, ועל מסוכנותו למתלונן ולבני משפחתו בפרט; כי מסוכנותו נלמדת אף מעברו הפלילי, הכולל, בין היתר, שתי הרשעות שבגינן נגזרו עליו עונשי מאסר בפועל, והוא כעת מרצה עונש מאסר בפועל; וכי קיים חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט ולהשפעה על עדים אם ישוחרר. עוד מציינת המבקשת כי הסיבה לכך ששלב שמיעת הראיות טרם החל היא בקשות הדחיה שהוגשו על-ידי ההגנה.

22.בדיון שהתקיים לפנַי התנגד המשיב לבקשה להארכת מעצרו, וביקש להציג לבית המשפט או לשירות המבחן חלופת מעצר ראויה ומרוחקת מן העיר בת ים, במיוחד בשים לב לכך שעליו להמתין כ-6 חודשים עד שיחלו דיוני ההוכחות, ולכך שברור כבר עתה כי צפויה לפחות בקשה אחת נוספת להארכת מעצרו בתום 90 הימים. עוד נטען כי עיקר האחריות לדחיה רובץ לפתחו של בא-כוח הנאשם 2.

23.המדינה שבה ועמדה על מסוכנותו של המשיב ועל עברו הפלילי. לעניין הבקשה לבחינת חלופת מעצר, השיבה כי להבדיל מהמקרים שאליהם הפנה המשיב בפסיקה שהציג, בעניינו של המשיב הוגש כבר תסקיר, ולא זו בלבד אלא שמדובר בתסקיר שלילי. אשר להתמשכות ההליכים, ציינה באת-כוח המדינה כי זהו קושי שמתעורר פעמים רבות בתקופת הזמן הסמוכה לפגרת בתי המשפט, וכי המצב בתיק הנוכחי נובע מאילוציהם של בית המשפט ושל הצדדים. באת-כוח המדינה הוסיפה כי בהמשך 'יעובו' מועדי ההוכחות. לבסוף נטען, כי בעובדת היותו של המשיב אסיר יש כדי להפחית מן הפגיעה בחירותו.

דיון והכרעה

24.למקרא נימוקי הבקשה ונספחיה, ובעקבות שמיעת טענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה.

25.כידוע, בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים על בית המשפט לאזן בין חזקת החפות של הנאשם וזכותו לחירות, לבין האינטרס בשמירת שלום הציבור ובטחונו ובשמירה על תקינות ההליך הפלילי. תוצאת האיזון מושפעת, בין היתר, ממידת המסוכנות של הנאשם לציבור ולקרבנותיו, החשש מפני שיבוש הליכי משפט; תקופת שהייתו של הנאשם במעצר; קצב ההתקדמות של ההליך העיקרי; וזהותו של הגורם האחראי להתמשכות ההליכים. ככל שמתארך ההליך המשפטי בעניינו של נאשם אשר שוהה במעצר, כך תיטה נקודת האיזון לעבר סיום המעצר (בש"פ 4659/14 מדינת ישראל נ' אלמלך , פס' 14 וההפניות שם (31.7.2014)).

26.מסוכנות המשיב והחשש משיבוש הליכים ניכרים בעבירות המיוחסות לו. מסוכנותו מתעצמת נוכח עברו הפלילי, הכולל, בין היתר, עבירות שבגינן נגזרו עליו עונשי מאסר בפועל, וכן עבירה של הפרת הוראה חוקית בעודו תחת מעצר בפיקוח אלקטרוני, המעידה על העדר מורא מן החוק. אף בתסקיר שירות המבחן נקבע כי נשקפת ממנו רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות אלימה. מכלול הנסיבות מחזק אפוא את המסקנה בדבר מסוכנותו של המשיב והקושי לתת בו אמון, ומלמד על ההכרח בהותרתו במעצר בשלב זה. יצוין כי אין משמעות רבה לעובדת היות המשיב נתון במאסר כעת, שכן הוא עתיד להשתחרר ממאסר זה ביום 22.7.2016 – זמן רב לפני תום תקופת המעצר המבוקשת.

27.אשר לבקשתו של המשיב להציג חלופת מעצר חדשה, איני סבור כי בשלה העת להורות על כך. קביעתו של שירות המבחן באשר למסוכנותו הרבה של המשיב והחשש לשיבוש הליכי משפט הייתה חד-משמעית, וזאת עוד טרם נדרש לבחינתם של המפקחים שהוצעו; המשיב לא טען לשינוי כלשהו בנסיבות; העבירות בהן הוא מואשם הן כאלה הניתנות לביצוע אף מתוך חלופת מעצר; והחשש משיבוש הליכי משפט מתעצם נוכח העובדה כי המתלונן ועדי תביעה נוספים, אותם מכיר המשיב, טרם העידו. לפיכך, סבורני כי בשלב הנוכחי, לא קיימת חלופת מעצר שבכוחה להפיג את מסוכנותו של המשיב ואת החשש מפני שיבוש הליכי משפט. עם זאת, מובן כי אין באמור כדי למנוע מן המשיב להגיש בעתיד בקשה לעיון חוזר לערכאה הדיונית, וזו תישקל לגופה, לשעתה ולנסיבותיה.

28.אכן, לאור המועד שנקבע לדיון ההוכחות הראשון, ברי כי המשפט לא יסתיים במהלך הארכת המעצר המבוקשת, והדבר מכביד. עם זאת, העיכוב במשפט לא נבע מהתנהלותה של המדינה, כי אם מאילוצי בית המשפט והסניגורים, כמו גם מהניסיון להגיע להידברות. לעת הזו קבועים שני מועדים לדיוני הוכחות, ויש לקוות כי אכן, כדברי באת-כוח המדינה, מועדי ההוכחות 'יעובו' בהמשך, ואף כי ימצאו תאריכים מוקדמים יותר המוסכמים על הצדדים.

29.לאור האמור לעיל, החלטתי להיעתר לבקשה. אני מורה על מעצרו של המשיב ב-90 יום שתחילתם ביום 7.7.2016, או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.