בש"פ 5089/99 סייחי יעקב נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט גלעד גלעדי) בב"ש 20573/99, שבו נדחה ערר של העורר דנן על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בבאר-שבע. בית המשפט לתעבורה פסל את העורר מהחזקת רשיון נהיגה עד לגמר דינו בכתב אישום שהוגש נגדו באותו בית משפט לתעבורה, ושבו מייחסים לו אחריות לתאונה קטלנית, שבה נהרגה הולכת רגל אחת ונפצעה קשה הולכת רגל שניה.

אין מחלוקת, ששלוש מכוניות היו מעורבות בתאונה הזאת. גם אין מחלוקת, שלא מכוניתו של העורר היא שפגעה בהולכי הרגל.

העובדות האובייקטיביות הן, ששתי מכוניות, מכונית אוסטין מונטגו והמונית של העורר, מדגם מרצדס, נסעו בזו אחר זו בנתיב השלישי מצד ימין לכיוון נסיעתם בשד' רגר בבאר-שבע בואכה שד' בן-גוריון. גם אין מחלוקת, שבנתיב ימני יותר נסעה מכונית ג'יפ מתוצרת ניסן (טרנו), וכי בסיומה של אותה תאונה, הניסן יצאה ממסלולה, חצתה את הנתיב הימני ביותר, עלתה על מדרכה, פגעה בשתי הולכות הרגל, הפילה עמוד של רמזור ובסופו של דבר נעצרה בשטח לא בנוי, בצד ימין של הכביש. האוסטין נעצרה במרחק ניכר מעבר לצומת מצד ימין, ואילו המרצדס של העורר דנן נעצרה בנתיב השלישי מימין, סמוך לנתיב השני. לפי המשורטט בתרשים שהוגש לי, סימני גרירת הצמיגים מתחילים בגבול הנתיב הימני ביותר, אבל ממש סמוך לנתיב שמשמאלו, ואילו בצילומים שראיתי, הסימנים הללו מתחילים בתוך הנתיב השמאלי יותר, אם כי קרוב לגבולו עם הימני.

בשעתו, קצין משטרה שלל את רשיון העורר בצורה מנהלית, ולאחר מכן בית המשפט לתעבורה שלל אותו עד לסיום ההליכים. סיבת הפסילה היא הגשת כתב האישום נגד העורר דווקא, מתוך שלושת הנהגים המעורבים. גרסת המדינה היא, שהמונית נסעה מהר מדי והתקרבה לצומת המרומזר, וכאשר העורר ראה שאינו יכול לבלום, מפני שלא שמר מרחק מספיק מהאוסטין שעמדה להיעצר בצומת בגלל אור אדום, הוא סטה ימינה, נתן מכה לניסן, ומעוצמת המכה, המרצדס חזרה לנתיב השמאלי, ואילו הניסן נזרקה אל מעבר למדרכה, ובדרכה גרמה את הנזק, את הקטל ואת הפציעה שציינתי. אותה עמדה של המדינה שציינתי היא גם המופיעה בתיאור שבכתב האישום, והיא מבוססת על עדותו של נהג הניסן ועל חוות הדעת של בוחני המשטרה, שההסבר הזה על התאונה התקבל על דעתם ולפי חוות דעתם עולה עם הממצאים שבשטח.

יש עוד להוסיף, שבכל אחת משלוש המכוניות יש סימני פגיעה. יש סימן פגיעה באוסטין בקרן ימנית אחורית. יש סימן פגיעה במרצדס בדופן הימני בצד הקדמי, ויש פגיעה בניסן בדופן שמאלי מלפנים. הבוחנים גם ראו שעל הנתיב שבו נסעו האוסטין והמרצדס יש סימני שמן ומים על הכביש, ושייכו גם אותם לתאונה. הסניגור אומר לי היום, שלא נמצאו נזקים במיכלי השמן והמים במרצדס, וכנראה גם בניסן לא. לטעמי יש ספק אם הסימנים האלה נגרמו בתאונה. אם הם היו שם לפני התאונה, הם יכלו לתרום לתאונה.

בית המשפט לתעבורה קיבל את ההסבר של המדינה כראיה לכאורית ושלל את הרשיון. העורר לא השלים עם הפסילה וערר לבית המשפט המחוזי ועררו נדחה. לפני מונח ערר נוסף, כאשר עו"ד יצחק טוען בשם העורר, שהתיזה של התביעה כולה בנויה על טעות. הטעות הראשונה אפשר לראות אותה; הם שרטטו את סימני הגרירה של הצמיגים ימינה ממה שהם באמת בכיוון הנסיעה של המכוניות. השגיאה השניה היא, שהסיקו מסקנות לא נכונות מכתמי המים והשמן. לגרסת העורר, מה שקרה הוא שהניסן עקף במהירות, לא יכול היה לעצור בצומת, ותוך כדי פגיעה בכלי רכב אחרים, ברח ימינה וכך אירעה התאונה.

אודה ולא אבוש, שאני לא רואה עצמי מומחה כדי להסיק מסקנות כיצד קרתה התאונה מבלי לשמוע עדים, ורק על יסוד הממצאים האובייקטיביים. אינני יודע איך יפול דבר אחרי שבית המשפט ישמע עדים, אבל בשלב הזה היתה גרסה שהתקבלה על דעת המומחים במשטרה, ושתי ערכאות אישרו אותה. אני אינני יכול להצביע על טעות בולטת שבגללה ניתן להתערב בהחלטה כזו. נכון שמדובר בפרנסתו של אדם אבל מדובר גם בקיפוח חיי אדם. אני לא רואה דרך להתערב בהחלטה של בית המשפט המחוזי והערר נדחה.