בש"פ 5093/11 פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי עתירה להסרת חיסיון לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ).

נגד העותר הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס לו עבירות רבות ובכללן עבירות של מגע עם סוכן חוץ, חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, אימונים צבאיים אסורים, ניסיון לרצח, מסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה ועבירות נשק. על פי הנטען בכתב האישום העותר הצטרף למסגרות שונות של ארגון החמא"ס ופעל במסגרתן נגד כוחות צה"ל.

במהלך המשפט הציגה המשיבה תעודה בדבר ראיות חסויות (להלן: תעודת החיסיון ) שנחתמה על ידי שר הביטחון בהתאם לסמכותו לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות. בתעודה הביע שר הביטחון את דעתו כי מסירת סוגים מוגדרים של ראיות המפורטים בתעודה, וביניהם מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי, שיטות הפעולה של השירות ופרטי הזהות של עובדיו, עלולה לפגוע בביטחון המדינה.

ביום 2.1.2011 ניתנה הכרעת דין בעניינו של העותר והוא הורשע בחלק מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בתיק לא נטענו טענות זוטא. לאחר שהוחלף ייצוגו של העותר, הגיש בא-כוחו הנוכחי לבית המשפט המחוזי טענות זוטא בקשר להודאתו, בהן טען, בין היתר, כי הופעל עליו לחץ פיסי לא סביר במהלך חקירותיו.

כעת, פונה העותר לבית משפט זה בבקשה לגלות את הראיות החסויות לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות. לטענתו המידע אשר חוסה תחת החיסיון יכול לתרום רבות הן להגנתו, והן לניהולו של משפט הזוטא, שכן כיום אין בידיו כל מסמך הנוגע לחקירתו בידי המדובב או בידי חוקרי השב"כ. עוד מבקש העותר לחשוף את המרשם הפלילי והמשמעתי של המדובבים, מבלי לחשוף את זהותם האמיתית.

מנגד, טוענת המשיבה כי אין מקום להידרש לעתירה כל עוד לא בוטלה הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, ובטרם התקבלה החלטה בבקשת העותר לביטולה. בתגובה לתגובת המשיבה, טוען העותר כי אין הגבלה חוקית על הגשת עתירתו בשלב זה, אף לאחר שניתנה הכרעת דין בעניינו. לגופו של ענין, טוענת המשיבה כי אין בחומר המסווג כדי לסייע להגנת העותר.

השאלה הדרושה הכרעה היא, האם היתה הצדקה להטלת החיסיון והאם חומר הראיות שעליו הוטל החיסיון רלוונטי להגנתו של העותר, ואף אם חומר הראיות רלוונטי, האם יש בו כדי להועיל להגנת העותר או לתמוך על פניו בקו הגנתו (ראו למשל: בש"פ 8456/01 דלאשה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.11.2011)).

לאחר שקראתי ושמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות החסוי במעמד צד אחד, ולאחר ששמעתי את נציגי גורמי הביטחון, הגעתי לכלל מסקנה כי קיימת הצדקה להטלת החיסיון. ראשית , שוכנעתי כי חומר ראיות חסוי מן הסוג האמור, הנוגע בין היתר לשיטות חקירה ודרכי פעולה של שירות הביטחון הכללי, הוא חומר שגילויו עלול לפגוע בביטחון המדינה, כפי שקבע שר הביטחון. שנית , וזו העיקר, לא מצאתי בחומר החסוי בו עיינתי, חומר אשר חשיפתו מתחייבת על מנת שלא לקפח את קו הגנתו של העותר ושיש בו כדי לסייע לו בכל אופן אחר בהגנתו. איני סבור כי צרכי הגנתו, כפי שהדבר נלמד מן הבקשה שלפניי, מחייבים את חשיפת דרכי הפעולה של שירות הביטחון הכללי.

אשר על כן, העתירה נדחית.