בש"פ 5097/04 מאיר אברהם נ. מדינת ישראל

לפניי הליך על-פי סעיף 72 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. המבקש, מאיר אברהם, עומד לדין לפני בית-משפט השלום ברחובות, על-פי כתב אישום שהוגש נגדו בשנת 1997. ביום 31.5.04 התקיים דיון בעניינו לפני כבוד השופט ירון לוי בבית-משפט השלום. בפתח הדיון היו חילופי דברים בין המבקש לבין התובע במשפט, ביחס לסיבות אי התייצבותו של המבקש לדיון בבית-המשפט. מפרוטוקול הישיבה המצוי בפניי נובע שבית-המשפט, ככל הנראה, הוציא צו הבאה נגד המבקש בשל אי התייצבותו. במסגרת חילופי הדברים התפרץ המבקש לעבר התובע וכן לעבר השופט, הרים את קולו וכינה את השופט בכינויי גנאי. השופט נתן החלטה שבה ציין כי הוא מתרה במבקש שאם ימשיך להפריע לדיונים יורה בית-המשפט על מאסרו המידי או על קנס בהתאם לסמכותו לפי חוק בתי-המשפט. בתגובה לדברים האלה הוסיף המבקש דברי נאצה כלפי השופט וכן ביזה בדבריו את נשיא בית-המשפט העליון. בתגובה לכך החליט השופט כי מאחר שמדובר בהתנהגות פרועה חוזרת ונשנית מצד המבקש, שלא שעה לאזהרות בית-המשפט לרסן את עצמו, הריהו גוזר על המבקש מאסר של חודש ימים. כן הורה על פתיחת חקירה נגד המבקש בחשד לביצוע עבירות של זילות בית המשפט.

בהתאם להחלטתי הובא המבקש לפניי היום. לאחר שהסברתי לו את אופי ההליך, הביע צער על התפרצותו. כן ביקש שאבטל את עונש המאסר. לבקשתו האחרונה אין בידי להיענות, שכן המדובר בהתפרעות מחוסרת רסן מלווה בדברי בלע קשים וחמורים שפגעו בבית-המשפט במהלך דיון פומבי. עם זאת אני מתרשם, ולפחות מקווה, כי המבקש למד את לקחו של האירוע, ולכן החלטתי להקל בעונש המאסר שהוטל עליו ולהעמידו על עשרה ימים תחת חודש. מוצא אני טעם להזהיר את המבקש שאם ישוב ויתפרע בהליך משפטי, כדרך שעשה שלשום בבית-משפט השלום ברחובות, עלול הוא להיענש במאסר ממשי גם לתקופה יותר ארוכה במסגרת סמכות בית-המשפט.