בש"פ 5103/08 מדינת ישראל נ. יוסף אסולין

1.

המשיב עומד לדין באשמת ביצוען של עבירות אחדות: שידול להתחזות לאדם אחר, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, חטיפה, וניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות. נטען, כי המשיב הכיר במסגרת עבודתו בעמותת "משגב לקשיש" בירושלים, אדם בגיל מתקדם (יליד שנת 1913), הסובל מליקוי ראייה וחי בגפו (להלן: הקשיש). במועד כלשהו החליט המשיב לנשל את הקשיש מחסכון בסכום של למעלה מ-726 אלף ש"ח, אותו החזיק בקופת גמל. לצורך כך הוא שידל אדם מבוגר אחר, יליד שנת 1926 (להלן: רפאל) כדי שיתחזה לקשיש. השניים פנו למשרד הפנים שם הנפיקו לרפאל תעודת זהות הנושאת את פרטיו של הקשיש, אולם התצלום שהופיע בה היה של רפאל. בהמשך, פתחו השניים חשבון בסניף של אחד הבנקים, ובעקבות כך משך המשיב מקופת-גמל של הקשיש סכום של 19,000 ש"ח. אולם בכך הוא לא הסתפק, וכוונתו היתה לבצע משיכה גדולה יותר – 400,000 ש"ח. המשיב, שככל הנראה חשש כי פקידי הבנק יתקשרו לקשיש כדי לוודא שהמשיכה נעשית על דעתו, הקדים והסיע את קורבנו למגדל העמק שם הלין אותו, וביום המחרת הוא שב בגפו לירושלים, וכאשר הוא מלווה ברפאל פנה לבנק, שם הם מילאו טופס למשיכת סכום של 400,000 ש"ח מאותה קופת גמל.

2.

עם הגשתו של כתב-האישום, הניחה המשיבה על שולחנו של בית-המשפט המחוזי בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. נטען, כי מעשיו מקימים עילת מעצר נוכח מסוכנותו, ולעניין זה הפנתה המדינה גם לעברו הפלילי המכביד. בית-המשפט מצא כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחתו של כתב האישום, אולם סבר כי ניתן לעשות שימוש בחלופת מעצר. ביום א' בסיון התשס"ח (04.06.2008) החליט בית-המשפט המחוזי לשחרר את המשיב למעצר-בית בפיקוח אשתו, באיזוק אלקטרוני והפקדתן של ערבויות שונות. כנגד החלטה זו משיגה המדינה בפני.

3.

לכאורה, חטא המשיב בעבירת רכוש, ועל פי הנחיית הפסיקה אין נוהגים להורות על החזקתו של נאשם בגין עבירה זו מאחורי סורג ובריח במהלך משפטו. אולם, זו הפעם מדובר בעבירות רכוש מתוחכמות, להן הקדיש המשיב מחשבה ותכנון, תוך שהוא מבצע עבירות נוספות של זיוף ושימוש במסמך מזויף. חמורה בעיני במיוחד היא אותה החלטה של המשיב לטלטל את קורבנו הקשיש והעיוור הרחק מעיר מגוריו, במטרה אחת - למנוע ממנו לסכל את מעשה הגניבה.

התנהגות זו של המשיב מעידה יותר מכל על הסכנה הנשקפת ממנו, והדברים נאמרים ביתר שאת נוכח העובדה שזו אינה התנסותו הראשונה בפלילים. לחובתו הרשעות רבות, בגינן נשא במספר עונשי מאסר, ובשנת 1997 אף נדון לשמונה שנות מאסר בעקבות שוד מזוין שביצע. סבורני, כי הרשעות אלו והעונשים שהושתו על המשיב יש בהם כדי ללמד שהוא לא שינן את הלקח הנדרש, וכאשר הוא מתהלך חופשי הוא מוסיף להוות סכנה לציבור. ועוד עניין אותו ראיתי צורך להדגיש - בעקבות השוד בו היה מעורב בשנת 1995, עזב המשיב את הארץ לתקופה ממושכת, וגם כאשר חזר, הורשע ונדון למאסר, הוא לא שב מאחת החופשות שניתנו לו עד שנעצר לאחר שבעה וחצי חודשים.

שילוב כל האמור – הסכנה הנשקפת מהמשיב והחשש שהוא ימלט מאימת הדין או ישבש מהלכי משפט, אינה מותירה בפני דרך אחרת זולת מעצרו. אני מחליט אפוא לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים ב-ת"פ 174/08 של בית-המשפט המחוזי בירושלים.