בש"פ 5106/05 מדינת ישראל נ. שרגא רוזנברג

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' צבן) בב"ש 4405/05 מיום 25.5.05, בה שוחרר המשיב ממעצר בתנאים, עד תום ההליכים נגדו.

2.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ניסיון לרצח. מעובדות כתב האישום עולה כי במהלך קטטה שהתפתחה בין המשיב לבין שלושה צעירים, שלף המשיב את אקדחו האישי, וירה כדור לכיוון פלג גופם העליון של כל אחד מהצעירים. צעיר אחד נפגע מקליע שחדר לאוזנו השמאלית, הצעיר השני נפגע מקליע שנכנס לבית החזה, והצעיר השלישי נפגע מקליע שחדר לראשו דרך עינו הימנית.

3.עם כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. תסקיר המעצר שהוגש בעניינו של המשיב היה חיובי. מהתסקיר עולה, כי למשיב אין נטייה להתנהגות אימפולסיבית או אלימה, הוא סובל מתחושות אשמה ובושה ונוטל אחריות על מעשיו. שירות המבחן המליץ על שחרור המשיב לחלופה בבית חברו, מר ברוך ריץ', שהוא רואה חשבון העובד בביתו בירושלים, ועל העמדת המשיב בפיקוח שירות המבחן למשך ששה חודשים לצורך מעקב וטיפול.

4.בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו, כי האירוע נשוא כתב האישום חמור, כי השימוש שעשה המשיב באקדח מקים חזקת מסוכנות, וככלל, מעשה אלימות כמעשה המיוחס למשיב, מקים עילת מעצר עד תום ההליכים.

חרף זאת, קבע בית המשפט, במקרה זה קיימות נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן המצדיקות התחשבות במצבו של המשיב. בהקשר זה תיאר בית המשפט בהחלטתו את המשיב הניצב לפניו: רופא שיניים, נשוי ואב לחמישה ילדים, מתנדב במסגרות שונות, אשר עלה מאנגליה לפני כעשר שנים, ומתגורר עם משפחתו בקהילה דתית בבית שמש. ביום האירוע, ליל שישי, התקיים אירוע משפחתי בבית המשיב, בו שתה משקאות אלכוהוליים עם בן דודו. לאחר חצות, בעודו שתוי וכשעל גופו אקדח שקיבל במסגרת התנדבות במג"ב, יצא המשיב מן הבית ונתקל בשלושת הצעירים, שהיו שתויים אף הם. שלושה אלה נטפלו למשיב על-פי גרסתו, התווכחו איתו, ולבסוף - דחפו אותו. במהלך אירוע זה ירה המשיב, כמתואר בכתב האישום, לעבר הצעירים. לאחר מכן הוא נעלם, והסגיר עצמו למשטרה, מיוזמתו, ביום ראשון, כ-36 שעות לאחר קרות האירוע. בית המשפט קמא הוסיף כי המשיב לא יזם את האירוע נשוא כתב האישום אלא נקלע לתוכו, ותגובתו הייתה לא שקולה, בין היתר, בשל היותו שתוי. ייתכן, נקבע בהחלטה, שגם הידיעה כי בלילות שבת פשה האלימות באותו מקום, הוסיפה לפחדיו של המשיב. לאור כל אלו, נקבע, מדובר באירוע חריג שלא מייצג את אורח חייו של המשיב. מסוכנותו של המשיב נובעת מהשכרות, מהאקדח ומהסיטואציה אליה נקלע. כל אלה ניתנים לנטרול במעצר בית בבית חברו. בית המשפט קמא גם סבר, כי אין חשש להימלטות המשיב מן הדין, חרף מגורי אביו באנגליה, כיוון שהוא עלה לארץ מרצונו, מתוך מניע אישי, וכיום משפחתו וחבריו מצויים בארץ.

נוכח כל זאת החליט בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בבית חברו ברוך ריץ', תחת פיקוח מלא במשך כל היממה של ריץ' ורעייתו. שחרור המשיב הותנה במילוי אחר התנאים הבאים: הפקדת סך של 25,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית, הפקדת ערבות עצמית על סך 100,000 ש"ח, והפקדת ערבות של שני אנשים, מלבד אשת המשיב, על סך 100,000 ש"ח כל אחד. כמו כן הוצא נגד המשיב צו עיכוב יציאה מהארץ והוא חויב להפקיד את דרכונו במשטרה. עוד נקבע, כי המשיב יהיה בפיקוח שירות המבחן למשך ששה חודשים מיום מתן ההחלטה.

מכאן עררה זה של המדינה.

5.לטענת העוררת אין להסתפק בחלופת מעצר, מקום בו אדם יורה באחרים, ממרחק קרוב, בשל דבר של מה בכך, ובנסיבות בהן לא נשקפת סכנה לחייו. לטענתה, מעשים אלו חמורים גם בשל חוסר הצפיות, והפוטנציאל הממשי של סכנה לציבור הטמון במשיב. העובדה שהמשיב הוא אדם נורמטיבי רק מעצימה, לטענת העוררת, את חוסר הצפיות של התנהגותו. כן נטען, כי אין לקבל את גרסת שירות המבחן שהמשיב איננו מורגל בשתייה, על רקע כמות האלכוהול הרבה ששתה באותו אירוע. בנוסף טוענת העוררת כי בית המשפט קמא לא התחשב בכך שהמשיב לא סייע לצעירים שהתבוססו בדמם, לאחר שירה בהם. משהודה המשיב בביצוע המעשים, כך נטען, ובאין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, חזקת החפות של המשיב מוחלשת, ואין לקחת סיכון בעניינו ולשחררו בחלופה. על כך מוסיפה העוררת כי קיים חשש להימלטותו של המשיב מן הדין, כיוון שמשפחתו גרה בחו"ל, שם בילה את מרבית חייו, ואף משום שהאירוע נשוא כתב האישום חיבל באופן קשה ביותר במרקם חייו של המשיב, וכי אם יורשע הוא צפוי לעונש מאסר ממושך ולאבדן פרנסתו.

6.מנגד טוען בא-כוח המשיב כי קיים פער עצום בין העושה לבין המעשה המיוחס לו. לטענתו, המשיב הוא אדם נורמטיבי, הפועל למען הזולת ומוערך בקהילתו, אשר נקלע למצב לא שגרתי שהניב תוצאות עגומות. לטענתו, אין מחלוקת באשר לעובדה כי שלושת המתלוננים תקפו את המשיב. כך עולה גם, לטענתו, מחומר הראיות, המלמד על אלימותם של המתלוננים שהטילו חיתתם על האזור. תגובת המשיב הייתה מוגזמת, עקב שכרותו והפחד שהיה נתון בו. בנסיבות אלו, טוען בא-כוח המשיב, די בחלופה המוצעת כדי לאיין את מסוכנות המשיב, וכך גם המליץ שירות המבחן. בעניין החשש להימלטות מן הדין טוען בא-כוח המשיב, כי המשיב מתגורר בארץ משנת 1998, וכאן מתגוררים משפחתו וחבריו. עוד נזכר, כי המשיב הסגיר עצמו מרצונו למשטרה.

7.בחנתי את טענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. אין חולק כי המעשים המיוחסים למשיב חמורים ביותר, ומקימים חזקת מסוכנות. עם זאת, לא ניתן שלא להביא בחשבון, בהקשר זה, את מכלול הנסיבות שצוינו על-ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו. בכלל זה, אורח חייו של המשיב קודם לאירוע, היעדר עבר פלילי ותפקוד נורמטיבי לחלוטין, תוך מעורבות חיובית בחיי הקהילה עד האירוע. בנסיבות אלו, מקובלת עליי גם המסקנה, שחרף חומרתם היתירה של מעשי המשיב, אלו משקפים, על רקע אורח חייו של המשיב, התרחשות חריגה ביותר שהייתה נעוצה בנסיבות מיוחדות. לאור האמור, נראה כי הסיכוי להישנות התנהגות דומה מצד המשיב בעתיד, קטן, וניתן להפיגו בחלופת מעצר הולמת, כפי שנקבע על-ידי בית המשפט קמא. מקובלים עליי נימוקיו של בית המשפט קמא גם לעניין החשש מפני הימלטות. אמנם, חשש מעין זה קיים תמיד כאשר מדובר בעבירות שהעונש בגינן עלול להיות חמור. אך בהיעדר אינדיקציה קונקרטית לכוונת הימלטות, ובהתחשב בכך שהיה זה המשיב עצמו אשר הסגיר עצמו למשטרה, אינני סבור שדי בכך שהמשיב עלה מאנגליה ארצה לפני מספר שנים ופתוחה בפניו ה"דרך חזרה", כדי להצדיק את מעצרו עד תום ההליכים.

התוצאה היא שהערר נדחה. המשיב ישוחרר בתנאים שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו.