בש"פ 5106/08 שלום בן עמי נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב-אישום המייחס לו עבירות אלימות כלפי אשתו, וכן החזקת סמים ותקיפה חבלנית. בית משפט השלום הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, מאחר ולא היה בידו להציע חלופה ראויה. כחלוף זמן, ולאחר שחלופות נוספות שהוצעו נדחו, החליט בית משפט השלום לשחרר את העורר למעצר בית במושב משמר הירדן.

בהמשך, עשה בית המשפט צעד נוסף לקראת העורר, והתיר לו להימצא במעצר בית בדירת הוריו, הנמצאת מרחק לא רב ממקום מגוריה של אשתו. אולם, העורר לא הסתפק בכך, ועתר להתיר לו לחזור לגור עם זוגתו, נוכח העובדה שגם היא שוב אינה מתנגדת לכך.

בית משפט השלום דחה בקשה זו, אולם בית המשפט המחוזי היה מוכן לשקול אותה, ובלבד שישתכנע כי בחזרת המשיב לביתו לא כרוכה סכנה. בהחלטתו מיום י"ז באייר התשס"ח (22.5.08), הנחה בית המשפט המחוזי את שירות המבחן להיפגש עם בני-הזוג ולבדוק את אפשרות שילובם במסגרת טיפולית למניעת אלימות במשפחה. מפיו של העורר למדתי היום, כי אותו מפגש עם שירות המבחן התקיים, אולם נאמר לו כי בהעדר הוראה של בית המשפט בדבר הערכת מסוכנות, לא ניתן להגיש תסקיר לעניין זה.

אף שלא מונחת בפני עמדתו של שירות המבחן, נראה לי כי נוכח הזמן שחלף מאז הורחק העורר מביתו, והשינוי שחל בעמדתה של אשתו, נכון יהיה לשוב ולבחון את האפשרות שבני הזוג יחזרו להתגורר תחת קורת גג אחת. אולם סוגיה זו צריכה להיבחן על ידי גורמי הטיפול, ועל כן מתבקש שירות המבחן להניח על שולחנו של בית משפט השלום קריות, במועד מוקדם ככל הניתן, תסקיר מעצר בו תהיה התייחסות לשאלת המסוכנות. בעקבות כך ישוב בית המשפט וישקול את תנאי השחרור.

בכפוף לאמור, הערר נדחה.