פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5111/04
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
העורר:
יוסף יוסף
נ ג ד
המשיבה:
מדינת שיראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 12.5.04, בתיק ב"ש
1843/04, שניתנה על ידי כבוד השופט ה' חטיב
תאריך הישיבה: י"ז בסיון
תשס"ד (6.6.2004)
בשם העורר: עו"ד שלמה
בן-אריה
בשם המשיבה: עו"ד דגנית
כהן וילאמס
החלטה
בשעות הלילה של יום 30.3.04 נלכד העורר עם אחרים כשבחזקתם סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 26 ק"ג. העורר טען כי נקלע לאירוע בדרך מקרה, והיה זה בעקבות החלטתו להצטרף לנסיעה במטרה לבקר את אשתו המתגוררת בקיבוץ גונן, שם בילו באותם ימים גם ילדיהם של בני הזוג את חופשת הפסח.
לאחר שבחן את הראיות, לא מיהר בית המשפט המחוזי לדחות גרסה זו של העורר, ואף הגדיר את הפוטנציאל שבראיות המשיבה להביא להרשעת העורר, כ"קלוש ביותר". חרף זאת, החליט בית המשפט כי על העורר לשהות במעצר בית, ובכך עוסק הערר שבפני.
החלטתי לקבל את הערר באופן חלקי. התשתית הראייתית היא תנאי ראשון למעצרו של אדם, ומשמשקלה של זו נמצא "קלוש", לא היה מקום להגביל את חירותו של העורר, אף לא בדרך של מעצר בית. עם זאת, לא הייתי ממהר להצטרף למסקנתה של הערכאה הראשונה בדבר דלותו של חומר הראיות, הואיל ושהייתו של העורר בחברתם של אחרים, נגדם הצטברו ראיות מפלילות על מעורבות בהחזקת סמים בכמות ניכרת ביותר, טעונה ליבון והבהרה, ומותר להניח כי הדבר ייעשה במהלך המשפט. במצב זה, סברתי כי נכון לאמץ את הפתרון שהוצע על ידי בא-כוח העורר כפתרון שיש בו להגביל את הסכנה, בהנחה שזו נשקפת ממנו, היינו, להגביל את תנועתו של העורר לשעות הלילה בלבד.
לפיכך, מתקבל הערר, והעורר ישהה במעצר בית בכל יום מימות השבוע, החל מהשעה 21:00 ועד לשעה 05.00 של יום המחרת.
ניתנה היום, י"ז בסיון תשס"ד
(6.6.2004).
ש ו פ ט