בש"פ 5112/11 מדינת ישראל נ. אבנר סויסה

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 6.7.2011 (מ"ת 51919-06-11, כב' השופט ש' פרידלנדר ) בה הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

1.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפת סתם והחזקת סכין. לפי הנטען בכתב האישום במהלך ויכוח שהתגלע בין המשיב למתלונן, תקף המשיב את המתלונן באמצעות סכין וגרם לו חבלות חמורות.

2.

עם הגשת כתב האישום, עתרה העוררת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו, כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של המשיב וכי לאור המעשים המיוחסים לו הרי שנשקפת ממנו מסוכנות. עם זאת נקבע, כי על רקע כלל הנסיבות הכרוכות במעשה ונסיבות חייו של המשיב הרי שלא נשקפת ממנו מסוכנות כלפי כולי עלמא. לפיכך נקבע כי ניתן להפיג את המסוכנות באמצעות חלופת מעצר. בית המשפט ציין כי אמנם בשלב זה היה נוח יותר להורות על קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן לצורך בחינת החלופה המוצעת, אך לאור העומס הרב בו מצוי שירות המבחן קיים חשש שלא יוכל להגיש את התסקיר תוך זמן סביר, כאשר בינתיים המשיב יישאר במעצר. על כן, קבע בית המשפט כי הוא מסתפק בהתרשמותו החיובית מן הערבים וקבע את החלופה המוצעת ללא קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן.

3.

מכאן הערר שלפניי, בגדרו טוענת העוררת כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב גבוהה, זאת נוכח מעשיו החמורים וביניהם דקירת המתלונן בבטנו עם סכין גדולה בעודו מנסה להתנתק ולעזוב את זירת האירוע. העוררת מלינה על כך שבית המשפט הורה להסתפק בחלופת מעצר במקרה דנן, בו המסוכנות גבוהה לאור טיב המעשה וניכר כי המשיב מתקשה לשלוט בכעסיו. לבסוף טוענת העוררת כי לא היה מקום להורות על חלופת מעצר ללא קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן אשר יבחן את החלופה המוצעת.

4.

המשיב מצידו, מתנגד לקבלת הערר וסומך ידיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, נסיבות האירוע שבמסגרתו עבר את העבירות מלמדות כי הוא איננו אדם מסוכן אלא איש משפחה נורמטיבי, המהווה הורה משמורן לילדיו, אשר ברגע של חוסר שליטה ביצע את המעשים. לטענתו, תסקיר מטעם שירות המבחן הינו בבחינת כלי עזר בלבד, ויש מקרים, כגון המקרה הזה, בהם בית המשפט איננו נדרש לכלי העזר אלא מסתפק בהתרשמותו העצמאית.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטת בית המשפט המחוזי ושמעתי את טיעוני שני הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבל את הערר בחלקו, להורות על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב שיבחן את חלופת המעצר שהוצעה, ולהחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת ליתן את החלטתו לפי שיקול דעתו בעניינו של המשיב לאור התסקיר שיוגש.

אמנם החלטתו של בית המשפט המחוזי מנומקת ולא מצאתי מקום להתערב בקביעותיו לעניין המסוכנות הנשקפת מן המשיב. עם זאת, לאור המעשים המיוחסים למשיב, שלא ניתן להקל ראש בחומרתם, ראוי בעיני, תוך מתן משקל נכבד לאינטרס הציבור, להידרש לתסקיר מטעם שירות המבחן בעניין החלופה המוצעת. מודע אני לעומס הכבד המוטל על שירות המבחן בימינו, כפי שציין זאת גם בית המשפט המחוזי, ובכל זאת סבור אני כי במקרים כגון זה, המסוכנות הנשקפת ממעשיו של המשיב, מחייבת כי הגוף המקצועי המיועד לבחון את חלופת המעצר המוצעת, יברר כמיטב יכולתו, האם מדובר בחלופה הולמת המגשימה את תכליותיה. כמובן, שכפי שנקבע לא פעם בפסיקה, בית המשפט איננו מחויב לקבל את המלצת שירות המבחן וההחלטה בסופו של דבר היא של בית המשפט, וכך ראוי שייעשה במקרה זה.

על כן, אני מורה בזאת על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב אשר יתייחס לחלופת המעצר שהוצעה. לאור העובדה שהמשיב נמצא כעת, ועד להחלטה אחרת בעניינו במעצר, כולי תקווה כי התסקיר יוגש בהקדם האפשרי וכך גם הדיון בעניינו של המשיב בבית המשפט המחוזי, יתקיים במועד קרוב. המשיב יישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת.