בש"פ 5112/98 מדינת ישראל נ. יעקב הרוש

בתאריך 17.11.97 הוגש כנגד המשיב כתב אישום בתפ"ח 3118/97, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בו מיוחסים לו אחד-עשר אישומים בעבירות שונות. האישום הראשון מייחס למשיב עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאת נשק ונסיון לרצח, והוא נאשם בכך שירה 5 יריות אל עבר המתלונן שעימו היה לו סכסוך ממושך. אישומים נוספים מייחסים למשיב עבירות של סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, והיזק בזדון, כולן נעשו כלפי המתלוננת שעימה ניהל המשיב קשר רומנטי. עוד הואשם המשיב בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, בסחר בסמים, ובתיווך בסם מסוכן.

ביום 8.12.97 הורה בית המשפט על מעצרו של הנאשם, וביום 8.1.98 בהסכמת הצדדים, נעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. ביום 22.4.98 נעתר בית המשפט לבקשת המשיב, והורה על הפרדת האישומים נגדו, באופן שבתפ"ח 3118/97 נדון האישום הראשון בלבד, שעניינו עבירת נסיון הרצח, בעוד עשרת האישומים הנוספים הופרדו ונדונו בתפ"ח 10143/98.

בא-כוחו של המשיב העלה בפני את הטענה כאילו ההחלטה לעצור את המשיב ניתנה רק ביחס לתפ"ח 3118/97, וכי למעשה העורר טרם נעצר בגין האישום הנוסף. לא מצאתי ממש בטענה זו. המשיב נעצר עד תום ההליכים בגין כל המעשים שיוחסו לו בכתב האישום המקורי. עוד טען בא-כוח העורר כי עבירת הנסיון לרצח נעברה לפני זמן ניכר ואחריה כבר היה מרשו משוחרר ולא פגע באותו מתלונן. עוד טען כי מידע מודיעיני לפיו עמד לברוח מהארץ גרם למעצרו ומידע זה אינו אקטואלי עוד. בחנתי את טענותיו של הסנגור המלומד, ולא ראיתי כי יש בהן הצדקה שלא להאריך המעצר כיום. עתה חלפו תשעה חודשים מאז מעצרו של המשיב, העבירות המיוחסות לו מתבררות בשני תיקים נפרדים, ומשפטו טרם הסתיים.

לפני מונחת בקשתה של המדינה להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים.

המעשים בהם מואשם המשיב, מצביעים כולם על מסוכנות רבה. מלבד העבירה שבוצעה בנשק חם, מיוחסים לו מעשי סחיטה ואיום כלפי המתלוננת וכן עבירות סחר בסמים, כולן עבירות המקימות חזקה כי לציבור נשקף סיכון מן המשיב, כאמור בסעיף 21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. בהתחשב בהרשעותיו הקודמות של המשיב, ונוכח טיבן של העבירות המיוחסות לו, אין לומר כי ניתן להסתפק בחלופה למעצר שיהיה בה כדי להשיג את מטרת המעצר. חלוף הזמן מאז נעצר העורר, אמנם מחייב בדיקה מחודשת של הסיכון כנגד התמשכות המעצר, אך בסופו של שיקול הכף נוטה לכך שיש להעתר לבקשת הארכה.

על אלה יש להוסיף כי קיים סיכוי טוב בתקופה המבוקשת יסתיימו שני ההליכים. בתפ"ח 3118/97 קרובה פרשת התביעה לסיומה. המועדים לשמיעת המשך התיק, נקבעו לתחילת חודש ספטמבר הקרוב. בתיק 10143/98 טרם הוחל בשמיעת הראיות ושמיעתו נקבעה למספר תאריכים בסוף חודש אוקטובר. על כן, יש יסוד להניח שבתקופת ההארכה המבוקשת, יסתיים הדיון בשני התיקים.

אשר על כן, אני נענית לבקשת המדינה, ומורה על הארכת מעצרו של המשיב, בתשעים ימים נוספים החל מיום 8.9.98.