בש"פ 5113/00 דו ואתורי נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של נסיון לאינוס ואיומים. על-פי כתב-האישום, לאחר שהמתלוננת, חברתו של העורר, ביקשה להיפרד ממנו, ניסה העורר לאנוס אותה תוך שימוש בכוח. כן נהג העורר לאיים על המתלוננת ועל חיי משפחתה וחבריה. בגדר איומים אלה, אף אמר העורר למתלוננת, כי ירצח כל חבר שעמו תתקשר.

לאחר שמצא כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות לאישומים אלה, הורה בית-המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

בעררו טען העורר, כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה להוכחת נסיון האינוס אינה בעוצמה מספקת למעצר, משום שהמתלוננת כבשה את עדותה, והתלוננה זמן ניכר לאחר המעשה הנטען. באשר לאיומים נטען, כי הגם שהם מוכחים, ניתן להסיר את החשש למימושם על-ידי קביעת חלופת מעצר.

לא אוכל להיענות לבקשה.

תגובת העורר להודעת חברתו, כי ברצונה לנתק עמו את הקשר אינה רציונלית. תגובה זו מלמדת כי העורר אינו שולט בעצמו, ויש בה כדי להצביע על מסוכנותו, אשר חלופת-מעצר, המבוססת על אמון בית-המשפט בנאשם, לא תוכל להסיר.

אשר-על-כן, הערר נדחה.