בש"פ 5115/07 מדינת ישראל נ. אברהם פרנק

1.

זו בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב לתשעים יום לצורך ניהול משפטו.

2.

למשיב מיוחס מעשה שוד בנסיבות מחמירות. נכון לעת זו, קבוע המשפט לסיום שמיעת ראיות וסיכומים ליום 10.7.07.

3.

ביום 21.9.06 הואשם המשיב עם שותף קטין (להלן - נאשם 2) בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, על רקע מעשה התנפלות של שניהם עם שותף נוסף (להלן – "השותף") על המתלונן ברחוב, הכאתו בכל חלקי גופו עם מקלות, וגניבה מכיסיו של 250 ש"ח. במהלך האירוע הפילו המשיב ונאשם 2 את המתלונן ארצה. המשיב משך בכוח מכשיר טלפון סלולארי של המתלונן שהיה תלוי על צווארו, קרע את הרצועה ונטל את המכשיר. הוא בעט ברגליו של המתלונן כשהשותף בועט בבטנו של המתלונן ומכה אותו. אדם שהגיע למקום נחלץ לעזרת המתלונן, אך השותף ניסה לתקוף אותו עם קרש בעוד המשיב ונאשם 2 מתבוננים בנעשה. לאחר מכן נמלטו המשיב והאחרים מהמקום. כתוצאה מהמעשים, נגרמו למתלונן פגיעות בכל חלקי גופו. למשיב עבר פלילי בעבירות אלימות ורכוש, והוא ריצה עונש מאסר. כנגד השותף הוגש כתב אישום נפרד, לאחר תקופה ארוכה שבה היה עבריין נמלט. עניינו של נאשם 2 שהוא קטין הופרד, כדי שמשפטו ינוהל בבית המשפט לנוער. כמו כן, בהסכמת הצדדים, שוחרר נאשם 2 למעצר בית.

4.

ביום 4.12.06 הוגשה מטעם המשיב בקשה לעיון בחומר החקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, ובתוך כך נדחה המענה לכתב האישום. לאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי, התקיים ערר בפני בית המשפט העליון. המשיב ביקש דחיות למתן מענה לכתב האישום עד לאחר החלטות בעניין עיון בחומר חקירה. ולאחר מכן נדחה המשך המשפט שוב, לבקשת המשיב, ליום 15.3.07. גם מועד זה בסופו של דבר נדחה לבקשתו.

5.

תסקיר מעצר מיום 18.10.06 מצביע על קיום רמת סיכון במשיב. על רקע הערכה זו, ציין שירות המבחן כי חלופת מעצר שיכולה להתאים הינה חלופה הכוללת פיקוח רצוף ומשמעותי. לאחר שלא נמצאה חלופה מוסדית וגם חלופה אינדיבידואלית מסוימת לא הסתייעה, נמנע השירות ממתן המלצה על חלופת מעצר.

6.

המשיב נעצר עד תום ההליכים בשל מסוכנותו, כעולה מאופי האישום נגדו, ולאחר שלא נמצאה חלופה מומלצת על ידי שירות המבחן. ניהול המשפט התארך במידה רבה בשל התנהלות המשיב עצמו, ודחיות חוזרות שביקש לאור הליכים שניהל בהקשר לבקשות עיון בחומר חקירה ובקשת עיון בתיק בית משפט לנוער בעניינו של נאשם 2 הקטין. התוצאה מהדחיות הרבות בתיק זה היא כי המשפט טרם נכנס להילוך גבוה, וביום 19.4.07 הוחלט על איחוד תיקו של המשיב עם זה של השותף. עם זאת, צוין בבקשת המדינה כי נקבע מועד לסיום שמיעת הראיות ולסיכומים ביום 10.7.07.

7.

קשה להניח שתיקים שאוחדו, וככל הנראה מצויים בתחילת הדרך יחלו ויסתיימו, הוכחות וסיכומים, בישיבה אחת ביום 10.7.07, ועשוי להיות כי המשפט המאוחד יימשך מעבר למועד זה. מצד שני, קריאת תסקיר המעצר של שירות המבחן הותירה בי רושם כי לא מוצתה בדיקת חלופות שאפשר והיו מניחות תשתית לשחרור המשיב בתנאים, מה גם שהתסקיר הוגש בחודש אוקטובר 2006, ויתכן כי מאז נפתחו אופציות נוספות העשויות להתאים כחלופת מעצר. מנגד, שחרור העורר כבר בשלב זה של המשפט, שהוא שלב התחלתי, עלול לשבש הליכים, בטרם נשמעו עדויות במשפט.

לאור כל אלה, אני מחליטה על הארכת מעצרו של המשיב ב-60 יום נוספים. באם במהלך תקופה זו לא ייגמר המשפט, אפשר ויהיה ראוי להורות על תסקיר מעצר חדש שיבחן חלופות אפשריות לשחרור, וכל זאת מבלי לגרוע מן הצורך לשקול שיקולים נוספים מעבר לשאלת המסוכנות, העשויים להיות רלבנטיים להחלטת השחרור.

8.

ערב מתן ההחלטה, הודיע ב"כ המשיב ביום 3.7.07 על כי משפטו של השותף לעבירה (ככל הנראה נאשם 2 הקטין) נסתיים ללא הרשעה בעונש של 200 שעות של שירות לתועלת הציבור (עותק מפסק הדין בענין זה לא צורף ולכן הנתונים נשאבים אך מהודעת ב"כ המשיב). הוא ביקש כי נתון זה יפעל לטובת שחרורו של המשיב בחלופת מעצר. עמדת התביעה היא כי אין להקיש מעניינו של נאשם 2 הקטין, שמשפטו הופרד ונדון בבית משפט לנוער, על עניינו של המשיב. עוד בפתח ההליכים, ההתייחסות לנאשם 2 היתה שונה בשל גילו(בן 16 בעת ביצוע העבירה) בעוד המשיב הינו בגיר. כמו כן, חלקו של המשיב בארוע העבירה משמעותי יותר, והראיות נגדו היו חזקות יותר. למשיב עבר פלילי והוא ריצה עונש מאסר, ואילו לנאשם 2 אין עבר פלילי כלל. כפי שכבר פורט לעיל, כבר בפתח ההליך, נאשם 2 שוחרר למעצר בית בהסכמת המבקשת, ואילו המשיב נעצר עד תום ההליכים.

השוני המהותי בין המשיב לנאשם 2, כפי שעולה מהנתונים שפורטו בתגובת המדינה, אכן מביא למסקנה כי אין להקיש מגזר דינו של הנאשם 2 לענייננו.

9.

המשיב ייעצר איפוא, ל-60 ימים נוספים מיום 21.6.07 או עד למתן פסק דין בעניינו, על-פי המוקדם.