בש"פ 5119/03 אבטה אגניו נ. מדינת ישראל

בערב יום העצמאות האחרון עלה העורר למונית, ובמהלך הנסיעה, וללא סיבה נראית לעין, שלף לפתע סכין ודקר את הנהג בבטנו. הנהג עצר את הרכב, ואז שב העורר והניף את הסכין לעברו, אך הנוסעים אחזו בו ומנעו ממנו מלדקור את קורבנו פעם נוספת. משנחקר העורר, לא היה בפיו הסבר של ממש לתקיפה האלימה, והסתפק באומרו כי היה "עצבני".

נדמה שהכול מסכימים כי חומרת מעשיו של העורר הנה מופלגת, אולם מדובר באדם צעיר (יליד שנת 1984), העומד בפני גיוסו לצה"ל, ועל כן סבר חברי השופט א' מצא בערר שנדון בפניו, כי בטרם יוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים כעתירת המדינה, נכון יהיה לקבל הערכה מקצועית של שירות המבחן בשאלת מסוכנתו.

משהדיון חזר לבית המשפט המחוזי, הונח בפניו תסקיר-מעצר בו נכללה המלצה להסתפק במעצר-בית, ונראה כי מסקנה זו גובשה לנוכח מה שנראה אז כגיוסו הקרוב של העורר. השופט המלומד של בית המשפט המחוזי היה נכון לראות במסגרת הצבאית חלופת-מעצר ראויה, אולם סבר כי עד למועד הגיוס נכון יהיה להחזיק את העורר במעצר-ממש, ובהחלטה זו עוסק הערר שבפני.

מהודעה שהגישה המשיבה לבית המשפט עולה, כי בינתיים נדחה מועד גיוסו של העורר, לאחר שעובדת הגשתו של כתב האישום הובאה לידיעת שלטונות הצבא. במצב זה שבה ועולה השאלה היכן ראוי להחזיק את העורר, ואם תרופתו במעצר בלבד חרף המלצותיו של שירות המבחן.

עניין זה גרם לי התבלטות שבסופה החלטתי להכריע את הכף לזכות העורר. נהגתי כך הואיל ומדובר באדם צעיר, שחרף חומרת מעשיו, עלולות להיות למעצרו השלכות הרסניות על עתידו. מסכת חייו של העורר עד כה לא היתה קלה, וחרף זאת הצליח לסיים את לימודיו ואף נבחן בבחינות הבגרות. מנגד, זו אינה הפעם הראשונה שהעורר הסתבך בפלילים, הואיל ובחודש אוקטובר 2002 הוא נחשד בעבירות רכוש, היזק במזיד והפרעה לשוטר. עם זאת, התרשם שירות המבחן כי העורר מכה על חטאיו, ומבקש לעשות תפנית של ממש בחייו, במיוחד בעקבות התנאים בהם היה כלוא, שאם הם נכונים ראוי היה לשחרר את העורר רק מטעם זה. זאת ועוד, שרות המבחן אשר שוחח עם משפחתו של העורר, מצא כי קיימת נכונות רבה להתגייס לעזרתו, ועל כן סברתי כי זו הזדמנות, ואולי אחרונה, אותה יש להעניק לגורמים הטיפוליים לנסות לשקם את העורר, בטרם תהיה התדרדרותו לעובדה מוגמרת.

לנוכח כל האמור, ולאור החלופה שנבחנה והומלצה על ידי שירות המבחן, אני מחליט לשחרר את העורר ובלבד שיימלא אחר כל אלה:

א.יחתום על ערבות עצמית בסך של 10,000 ₪.

ב.ימציא ערבות צד ג' בסך של 10,000 ₪.

ג.העורר ישהה במעצר בית בכל שעות היממה בבית אמו, ובפיקוחן שלה ושל אחותה. שתיים אלו תחתומנה על התחייבות בסך של 10,000 ₪ כל אחת, כדי להבטיח את מילוי חובת הפיקוח המוטלת עליהן, וכן כדי להבטיח את קיום הצו בדבר מעצר בית כלשונו.

ד.יוצא צו לעיכוב יציאת העורר מן הארץ, ואם יש בידו דרכון הוא יופקד בקופת בית המשפט.