בש"פ 5123/02 ציון אביטל נ. מדינת ישראל

1.על העורר ועל נאשם נוסף (להלן - "הנאשם השני") הוגש בבבית משפט השלום בירושלים כתב אישום המייחס להם עבירות של התפרצות ושל גניבה. לפי הנטען פתחו השניים את דלת ביתו של המתלונן וגנבו שטר של מאה דולר. לעורר יוחסו גם עבירות של התנהגות פסולה במקום ציבורי ושל החזקת מכשירי פריצה, בכך ששבר מנעול של ארון חשמל בבית מגורים, פתח ארונות חשמל בבתים אחרים וכן החזיק ברכבו כלים המשמשים לפריצה, בלי הסבר. לנאשם השני יוחסו גם עבירות של החזקת סם שלא לשימוש עצמי ושיבוש הליכי משפט, בשל החזקת סם מסוג הרואין בכיסו ועל שולחן ביתו ובשל בליעת חלק מן הסם בעת חיפוש שערכה המשטרה.

בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט כ' מוסק), בהחלטתו מיום 5.6.02, הורה לשחרר את העורר ואת הנאשם השני בתנאים ובערבות כספיות. המדינה עררה על שחרורו של העורר ובית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' מזרחי), בהחלטתו מיום 10.6.02, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים. העורר ערר על ההחלטה.

2.טענתו העיקרית של בא כוח העורר היא כי לא היתה הצדקה להפלות בין העורר לבין הנאשם השני ולפיכך יש לשחרר גם את העורר. לדבריו, לשניהם "עבר פלילי לא קל", גם הנאשם השני עברין פעיל וגם הראיות נגד שניהם זהות.

דין הטענה להידחות. העיון בגליונות ההרשעות הקודמות של העורר ושל הנאשם השני מלמד כי מספר ההרשעות העומדות לחובתו של כל אחד מהם הוא יותר מ- 20 במספר, ובעברו של כל אחד מהם הרשעות בעבירות רכוש. עם זאת הרשעתו האחרונה של העורר היא משנת 1999 ואילו הרשעתו האחרונה של הנאשם השני היא משנת 1993. כמו כן הוגש על העורר בבית המשפט השלום בירושלים לפני חודשים מספר כתב אישום בשל עבירות של התפרצות וגניבה. העבירות הנדונות נעברו בזמן שאותו משפט מתברר ובזמן שתלוי עליו מאסר מותנה. במצב דברים זה יש מקום לאבחנה בין העורר לבין הנאשם השני.

3. הערר נדחה.