פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
5132/99 - א'
בפני:
כבוד השופט מ' אילן
העורר:
חאלד
מטור
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים
מיום
27.7.99 בתיק ב"ש 2459/99 שניתן על
ידי
כבוד השופט י' עדיאל
תאריך
הישיבה: ו' באלול תשנ"ט (18.8.99)
בשם
העורר: עו"ד עטרי אריאל
בשם
המשיבה: עו"ד שרית טובבין
החלטה
לפני שאני דן לגופו של עניין, רצוני להעיר הערה כללית. אנחנו לעתים קרובות עוסקים בדיוני סרק מיותרים, במקום שאפשר היה לסיים משפט לגופו.
במקרה דנן הוגש כתב אישום נגד העורר ובו מיוחסות לו עבירות שהוא כנראה מודה בהן. בכל אופן הודה בהן במשטרה. היה קבוע דיון לקריאת כתב האישום ליום 4.8.99 והעניין יכול היה להסתיים באותו יום. הסניגור קיבל הודעה סמוך מדי למועד ולא יכול היה להתפנות. לכן נדחה הדיון בבית המשפט המחוזי לקבלת תשובת הנאשם לאישום ל14.9.99-. כפועל יוצא מן הדחייה הזו, אנחנו יושבים כולנו היום ודנים בשאלה של מעצר עד תום ההליכים, שלא היתה מתעוררת כלל אם המשפט היה מסתיים ב4.8.99-. בדרך זאת אנחנו מעמיסים על המערכת דיונים מיותרים.
לגופו של עניין. לפי כתב האישום העורר פרץ רכב וגנב מתוכו אקדח, שאותו מכר לאדם כלשהו. האישומים הם התפרצות לרכב, גניבה, נשיאת נשק וסחר בו. יש עבירה נוספת שלא נגזרת מהפרשה הזו. העורר הוא תושב רמאללה, ומסתבר שאותו זמן שאירעו האירועים המתוארים בכתב האישום, לא היה לו היתר כניסה לישראל, והוא נאשם גם בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק.
עם הגשת כתב האישום נגדו בבית המשפט המחוזי התבקש בית המשפט לעצור אותו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כב' השופט עדיאל) נתן החלטה ארוכה ומנומקת שבה דן ביסודיות בשאלת עילות המעצר ובחלופיו, והגיע למסקנה, שבנסיבותיו של התיק אין עילת מעצר, לא מבחינת מסוכנות ולא מבחינת חשש לשיבוש הליכי משפט, אולם בהתחשב עם העובדה שמדובר בתושב רמאללה, יש עילת מעצר בגלל החשש להימלטות מן הדין. על כך הערר שלפנינו. ב"כ העורר טוען, שעצם העובדה שמישהו גר ברמאללה לא יכולה להיות נימוק לעוצרו עד תום ההליכים, ושבמקרה המיוחד הזה יש משפחה בירושלים שמוכנה לערוב לבואו של העורר למשפט, ולכן לא כל-כך רלוונטי אם יש או אם אין שיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית בקשר להתייצבות נאשמים לדין.
ב"כ המדינה מתנגדת לקבלת הערר והעלתה בדבריה שוב טענות שנוגעות למסוכנות.
לאחר שעיינתי בהחלטת בית המשפט המחוזי ושמעתי את עורכי הדין, אני מחליט לדחות את הערר ולאשר את החלטת בית המשפט המחוזי, אם כי לא לגמרי מטעמו. לטעמי, אדם שגונב אקדח ומוכר אותו למי שאינו מוסמך להחזיק באקדח יש בו מסוכנות. אם הוא נכשל כבר פעם שניה עכשיו בעבירה של פריצה לרכב, ואני שומע שיש גם תיק בבית משפט השלום, הרי שיש מסוכנות. אם מצרפים את
העובדות האלה לנימוק ששכנע את השופט בבית המשפט המחוזי, הרי שביחד בודאי שיש בכל העובדות האמורות משקל מספיק כדי להוות עילת מעצר, ולשלול אפשרות של חלופת מעצר. משום כך אני דוחה את הערר.
ניתנה היום, ו' באלול תשנ"ט (18.8.99).
ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99051320.
T01