בש"פ 5136/03 רדא יאסין נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי בשעות הלילה של ה-6.1.03, קנה העורר עם שניים אחרים (ג'סאן זיידאן וסלאם יאסין), סם מסוכן מסוג קוקאין והרואין. בעת שהשלושה עשו את דרכם צפונה ברכב בו נהג ג'סאן, הם נדרשו לעצור לביקורת בצומת בנימינה, ובחיפוש שנערך ברכב נמצאה חבילה מתחת למושב הנהג. השוטרים הודיעו לשלושה כי הם עצורים, ובתגובה בעט העורר בשוטרת ונמלט מהמקום, אך הוא נלכד לאחר מרדף קצר. בדיקת תכולתה של החבילה העלתה כי היא מכילה כ-200 גרם של הרואין וכ-50 גרם של קוקאין. כן נטען בכתב האישום, כי העורר פנה לשני חבריו בכוונה להדיחם לעדות שקר, היינו, שיעידו כי אין לו זיקה לסם.

מאז נלכד הנאשם ועד היום הוא נתון במעצר, ועד כה לא ניתן היה לסיים את משפטו, הואיל ומי שנטען כי היו שותפיו למעשה העבירה, עתידים להיקרא כעדים מטעם התביעה. דא עקא, משפטם של אלה טרם הסתיים ועל כן נקבעו המועדים לשמיעת הראיות בעניינו של העורר לחודש ספטמבר 2003.

נדמה כי לא יכולה להיות מחלוקת שהשיהוי בהליכים בעניינו של העורר הופך לגורם שיש לתת עליו את הדעת, חרף חומרתן של העבירות שיוחסו לו. הדברים נאמרים במיוחד לנוכח העובדה שאם משפטו של העורר ימשך רק בחודש ספטמבר 2003, כי אז הוא יחרוג מהתקופה שקצב המחוקק לסיום משפטו של נאשם הנתון במעצר (תשעה חודשים). כנגד כל אלה ניצבת, כמובן, חומרתן של העבירות, והסכנה הנשקפת מהעורר שאם ישוחרר הוא עלול לשוב לסורו, ובכך יסכן את שלום הציבור. במצב זה נראה כי הדרך לאזן בין האינטרסים הנוגדים תהיה על ידי קביעתם של מועדי דיון נוספים וקרובים גם בתיקם של המעורבים האחרים בפרשה וגם בתיקו של העורר, ואם הדבר לא יתאפשר מחמת יומנו העמוס של בית המשפט, נראה לי כי יהיה נכון לחזור ולעיין בשאלת המשך המעצר.

לנוכח האמור, הערר נדחה.