בש"פ 5146/99 עידן האופק בתקשורת נ. בנק לאומי לשראל

המבקש הגיש בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט בחיפה (כבוד השופט ע' גרשון), שלא להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת רשם בית משפט השלום, הדוחה על הסף בקשת רשות להתגונן שהגיש המבקש. בפני בקשתו לפטור מאגרה.

המבקש מעלה טענות מטענות שונות, אך לענייננו יש לבדוק במסגרת שקילת סיכויי הבקשה לרשות ערעור, אם הראה המבקש טעם מיוחד המצדיק קבלת ערעורו באיחור.

החלטת הרשם הגיעה לידי המבקש ביום 18.3.99. הבקשה להארכת המועד הוגשה ביום 6.6.99. המבקש טוען כי הגיש את הערעור תחילה לבית משפט השלום ביום 30.3.99, כיוון שמדובר על ערעור על החלטת רשם. הבקשה הוחזרה אליו ביום 25.4.99, בדרישה לצרף טופס פתיחת הליך ולשלם אגרה. שבועיים לאחר מכן נשלחה הבקשה אל בית המשפט המחוזי (ככל הנראה משום שהערעור נסב נגד פסק הדין הדוחה את התביעה), והתקבלה שם ביום 6.6.99. לטענת המבקש נבע האיחור כתוצאה מ"שרשרת של טעויות", אותן לא פירט.

בין אם מדובר בערעור על החלטה אחרת של רשם שהערעור עליה לבית משפט השלום, ובין אם בערעור על פסק דין המוגש לבית המשפט המחוזי, איחר המבקש את המועדים הקבועים בחוק. הגשת הערעור לבית משפט השלום והעיכוב בטיפול בערעור שם אינם מהווים הסבר מספיק לאיחור כה משמעותי. על המבקש להראות טעם מיוחד להארכת המועד, והוא לא עמד בנטל.

נוכח האמור אני סבורה כי הבקשה לרשות ערעור אינה מגלה עילה, וממילא אינה מצדיקה לפטור את המבקש מתשלום אגרה.

אוסיף עוד כי גם באשר למצבו הכלכלי של המבקש, לא שוכנעתי כי הוא מצדיק מתן פטור מאגרה. המבקש ורעייתו משתכרים כ7,500- ש"ח נטו לחודש, וילדיהם הבגירים אינם מתגוררים בביתם. בבעלותם דירה. אמנם הם נושאים בהוצאות תשלום משכנתא והחזר חובות בהוצאה לפועל (מפרוטוקול הדיון שצורף לא ניתן היה להבין מה סכום התשלום החודשי). אף על פי כן נראה לי כי היה באפשרותם לעמוד בתשלום האגרה, שאינה גבוהה.

אני דוחה, איפוא, את הבקשה לפטור מאגרה.

עם זאת, אני מאריכה את המועד לתשלומה עד שישים יום מהמצאת החלטה זו למבקש.