בש"פ 5149/01 סאמר קרעין נ. מדינת ישראל

1.בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, יוחסו לעורר אישומים אלה:

א.בתאריך 22.5.01 נמצא העורר מחזיק בסם מסוכן מסוג קנבוס, במשקל של כ1.6- ק"ג.

ב.בתאריך 27.5.01 נמצא העורר מחזיק בסם מאותו סוג, והפעם במשקל 18.1 ק"ג.

ג.בתאריך 28.5.01, בבית המעצר, חבל העורר באחר (שעתיד לשמש עד תביעה מרכזי במשפטו), בנסיונו להניע אותו מלמסור הודעה בחקירה.

ד.בתאריך 4.6.01 איים העורר על שוטר שגם הוא עתיד להעיד במשפטו.

2.בית המשפט המחוזי, בפניו התבררה בקשת המדינה למעצר העורר עד תום ההליכים, קבע כי יש בידי המשיבה ראיות להוכחת הנטען על ידה בכל ארבעת האישומים. על קביעה זו מלינים באי כוח העורר, אך לאחר שעיינתי בחומר החקירה, ונתתי את דעתי לכל אותן תהיות שהעלו באי כוח העורר, הגעתי לכלל מסקנה שלקביעתו של בית המשפט המחוזי היה על מה לסמוך. באשר לאישום הראשון, הסם נמצא מתחת למיטתו של העורר, והוא עצמו, בהודעה שנרשמה מפיו אישר כי זהו חדרו.

גם באשר לאישום השני, יש בידי המשיבה ראיות של ממש הנסמכות על עדותו של עבדאללה דרבאס. זה האחרון פעל ככל הנראה בשליחות העורר, והוא הוביל את הסם מאזור הדרום עד אשר נעצר בירושלים. במהלך המשפט יצטרך בית המשפט לקבוע אם עדותו של דרבאס ראויה לאמון, אך על פני הדברים נראה שיש רגליים לסברה כי קיים קשר הדוק בין עד זה לעורר, הואיל וזה האחרון טרח להגיע למקום בו נעצר דרבאס, בעקבות שיחת טלפון שקיימו השניים. הוא הדין ביחס לשני האישומים האחרים, ועל כן, גם על פי השקפתי, הרימה המשיבה את הנטל המוטל עליה לשלב זה של ההליכים, להוכיח תשתית של ראיות שיש בה כדי לבסס את העבירות אשר יוחסו לעורר.

אין צורך לומר כי החזקתם של סמים בכלל, ובכמויות מסחריות בפרט, מהוות עילת מעצר סטטוטורית. ואם תאמר שלא די בעניין זה לבדו כדי להצדיק את מעצרו של העורר, הנה מתברר שחמישה ימים בלבד לאחר תפיסת הסמים נשוא האישום הראשון, חזר העורר לחטוא באותו תחום ממש, והפעם מדובר בכמות סמים ניכרת על פי כל אמת מידה. עניין אחרון זה, בנוסף לניסיונו של העורר להשפיע על עדים, הצדיקו את מעצרו עד תום ההליכים.

הערר נדחה.