בש"פ 5155/98 רמי מימון נ. מדינת ישראל

העורר מואשם יחד עם שותפו, דני בן סימון, בשורה של עבירות התפרצות וגניבה ולחלופין בהחזקת רכוש בידיעה שהושג בפשע.

בית-משפט השלום מצא, כי לא קיימות ראיות לכאורה מספיקות להוכחת עבירות ההתפרצות, והחליט על שחרורו של העורר ממעצרו. עררה של המדינה על החלטה זו התקבל, והעורר נעצר עד תום ההליכים.

שותפו של העורר לעבירות שוחרר אף הוא ממעצרו, על-ידי בית-משפט השלום, לאחר שבקשת המדינה לעצרו עד תום ההליכים נדחתה. נגד החלטה זו לא הוגש ערר.

מכאן עררו של העורר, ועל-פני הדברים עקרון האחידות דורש לשחרר אף אותו ממעצר. אלא שלעורר, להבדילו משותפו לעבירה, עבר פלילי מכביד, ובין היתר, הוטלו עליו גם עונשי מאסר ממושכים.

בנסיבות אלה, בהסכמת הצדדים, ביקשתי משירות המבחן למבוגרים להגיש תסקיר מעצר. השירות התרשם באופן חיובי מן העורר, והמליץ על חלופת מעצר - מעצר-בית בביתו של העורר - ואף הטעים, כי אחזקתו של העורר לתקופה ממושכת במעצר עלולה להחזירו לעולם העבריינות.

לאחר ששקלתי בדבר, ולאור המלצות תסקיר המעצר, הגעתי לכלל דעה כי יש לקבל את הערר.

אני מבטלת את החלטת בית-המשפט המחוזי ומחזירה על כנה את החלטת בית-משפט השלום, שהורה על שחרור העורר בתנאים מגבילים, לרבות מעצר-בית בבית העורר בנתניה בפיקוח אשתו.

על-פי המלצת שירות המבחן, יוכל העורר להשתתף, כאשר הוא מלווה באשתו, בטיפול זוגי שיתקיים אחת לשבוע, במסגרת היחידה לטיפול בנפגעי סמים, בבית חוסן, ברח' שכטרמן 11 בנתניה. המועדים המדוייקים של טיפול זה ומשך השעות שבהן יאופשר לעורר לצאת מביתו לצורך הטיפול, יקבעו להנחת דעת בית-משפט השלום בכפר-סבא.