בש"פ 5159/09 יורם אוחיון נ. מדינת ישראל

1.

בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום באילת נטען, כי בתאריך 3.2.09 נכנס העורר למינימרקט באילת והחל זורק לרצפה ממתקים שהוצעו למכירה. בעל המקום (להלן: המתלונן) הוציא את העורר מעסקו, אולם אז נטל העורר אבן וזרק אותה לעבר מכוניתו של המתלונן. כתוצאה מכך נופצה שימשת הרכב ונגרם נזק לפח. ועוד נטען, כי במהלך חקירתו במשטרה, פנה העורר לחוקרת בלשון בוטה, וכן גרם נזק לצג של מחשב. בגין כל אלה, יוחסו לעורר עבירות של חבלה במזיד ברכב והיזק לרכוש, לפי סעיפים 413 ו-452 לחוק העונשין.

סמוך לאחר מעצרו נבדק העורר על ידי הפסיכיאטר המחוזי, שמצא כי הוא אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין.

2.

במהלך הדיון בבקשה למעצר העורר עד תום ההליכים, היה מוסכם על הצדדים כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום, והמחלוקת נסבה סביב קיומה של עילת מעצר. בית משפט השלום קיבל את השקפת המשיבה, שטענה כי מהעורר נשקפת סכנה לאלימות חוזרת, ומשלא הוצעה חלופה ראויה, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בשלב הערעור על אותה החלטה, הורה בית המשפט המחוזי כי עניינו של העורר ישוב וייבחן בידי בית משפט השלום לאחר שלושה וחצי חודשי מעצר, אולם בקשה לעיון חוזר שהוגשה, נדחתה, תוך קביעה כי לא הוכח קיומה של נסיבה חדשה המצדיקה לשנות מההחלטה המקורית.

על החלטה זו הוגש הערר שבפני, וגם בשלב זה אין בפי העורר הצעה לחלופת מעצר ראויה.

3.

דינו של הערר להדחות. מטיעונו של בא-כוח העורר עולה, כי אין מחלוקת באשר לפן העובדתי של העבירות שיוחסו לשולחו, והשאלה האחת בה יתבקש בית משפט השלום להכריע, תהיה מצבו הנפשי של העורר בעת ביצוע המעשים, ומכך תיגזר התשובה לשאלה הנוספת – אם הוא בר עונשין. נכון לשלב זה של ההליכים, נמצא העורר כשיר לעמוד לדין, אולם ההגנה מבקשת להציג חוות דעת נגדית, שטרם הושלמה הכנתה, וכתוצאה מכך לא החלה שמיעת הראיות בתיק, על אף שמדובר בפרשה לא סבוכה בה ניתן היה להכריע זה מכבר.

אכן, העבירות המיוחסות לעורר, חרף חומרתן, ספק אם הצדיקו מעצר עד תום ההליכים. מנגד, שוב אין ספק כי בעורר גלומה סכנה לציבור, ועובדותיו של המקרה הנוכחי כמו גם עברו הפלילי המכביד, הן הראיה הטובה ביותר לכך. בנסיבות אלו, ובהעדר חלופה ראויה, נראה כי אין מנוס מהחזקת העורר במעצר, ונותר רק לבקש מבית משפט השלום לקבוע מועדים מקודמים לשמיעתו של תיק זה, וככל שהעורר יורשע, לבחון במסגרת ההליכים לעניין העונש גם אפשרות לנקוט בדרכי טיפול, מאחר ונראה כי בלעדיהן ישוב העורר עד מהרה ויפקוד את בתי המשפט.

אי לכך, הערר נדחה.