בש"פ 5161/09 פלוני נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז נטען, כי העורר, שעד לשנת 2008 התגורר בבית סבתו בגדה המערבית, למד להכין "מטעני צינור". במהלך שנת 2008 פנה העורר למוחמד מצרי, קטין יליד שנת 1991 (להלן: מצרי), ובקשו למכור מטענים אותם ייצר. בכתב האישום נטען כי "במועדים רבים" ייצר העורר מטעני נפץ אותם מכר לאחרים, ומפורטים שני מקרים מסוג זה במהלכם מכר העורר, באמצעות מצרי, חמישה מטעני צינור. ועוד נטען בכתב האישום, כי באחד המקרים מכר העורר לאחר 50 כדורים לנשק.

לעורר יוחס אישום נוסף, חמור אף הוא. נטען, כי ביום 11.2.09, ועל רקע סכסוך קודם, הוא השליך לעבר ביתה של משפחה יריבה בלוד מטען צינור, שהתפוצץ וגרם חרדה ונזק לחזית הבית.

לבסוף, נטען כי בתאריך 17.2.08 החזיק העורר כמות ניכרת של סם מסוכן מסוג הרואין ( 66.3 גרם ), וכן כמויות קטנות של קוקאין וחשיש.

עם הגשתו של כתב-האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ומשבית המשפט המחוזי נעתר לה, הוגש הערר שבפני.

דינו של הערר להדחות. אכן, מדובר בעורר קטין, אולם המעשים שיוחסו לו חריגים בחומרתם. כך היא העובדה שהעורר אינו כופר בה, כי נמצא מחזיק בכמות גדולה של סם מסוכן, ודי בה בעובדה זו כשלעצמה כדי להצדיק את מעצרו עד תום ההליכים. אולם, לעורר מיוחסת פעילות עבריינית חמורה נוספת, שסכנתה אינה טעונה הבהרה – ייצור מטעני נפץ ומכירתם לכל המרבה במחיר. מטבע הדברים, תנאי מוקדם להוכחת מסוכנותו של העורר הוא קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים שיוחסו לו. נטלתי אפוא על עצמי לבדוק את ראיות המשיבה, וכל שאוכל לומר בשלב זה של ההליכים הוא כי מדובר בראיות מפלילות ביותר, שדי בהן כדי למלא אחר דרישתו של סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1998. מכאן מתבקשת המסקנה הנוספת, היינו, שבעניינו של העורר מתקיימת גם עילת מעצר, וזאת נוכח הסכנה המוחשית הנשקפת ממנו לציבור.

בנסיבות אלו, דעתי היא כי לא נפל פגם בהחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.