בש"פ 5162/04 ארטיום פרידמן נ. מדינת ישראל

ביום 1.3.04 פגשו העורר ואחר את המתלונן באשדוד. העורר הלם בפניו וכתוצאה מכך נפל המתלונן על הארץ ואיבד את הכרתו, ובשלב זה גנבו ממנו השניים מכשיר פלאפון ואת ארנקו שהכיל כסף ומסמכים.

בגין כל אלה הובא העורר לדין באשמת ביצועה של עבירת שוד, ובית המשפט המחוזי הורה על מעצרו עד תום ההליכים. שאלת המעצר עומדת במרכזו של הערר שבפני, ועתירת בא-כוחו המלומד של העורר, עו"ד פאור, היא להסתפק בחלופת מעצר.

מקובלת עלי מסקנתה של הערכאה הראשונה בדבר קיומן של ראיות לכאורה, וממילא גם עילת מעצר, ומקובלת עלי גם המסקנה הנוספת כי תרופתו של העורר היא במעצר בלבד. כל אלה מתחייבים מכך שזו אינה הסתבכותו הראשונה של העורר בפלילים, ולאחרונה הוא אף נשא בעונש מאסר בדרך של עבודות שירות בעקבות ביצועה של עבירה מאותו סוג. אותו הליך הסתיים בחודש נובמבר 2003, אולם נראה כי העונש לא הותיר את רישומו על העורר, מאחר וכחלוף חודשים ספורים בלבד, ובעודו מבצע עבודות שירות, חזר לסורו. במצב זב שוב אין מנוס מלקבוע כי חרף גילו הצעיר גלומה בעורר סכנה לציבור, ולאור ניסיון העבר נראה כי הדרך היחידה לקדם את פניה של סכנה זו היא בדרך של מעצר ממש.

הערר נדחה.