בש"פ 5166/02 נוג'ידאת חוסין נ. מדינת ישראל

1.על העורר ועל שישה נאשמים נוספים הוגש בבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום שמייחס להם חטיפה לשם סחיטה, קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, חבלה בכוונה מחמירה, הדחה בחקירה והדחת עד. דברים אמורים בנסיון של העורר ושל אחיו לכפות על המתלונן בדרכי אלימות להתגרש מאחותם. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' מוניץ), בהחלטתו מיום 16.8.01, ציוה לשחרר את העורר "למעצר בית מלא" בביתו, אולם התיר לו לצאת מן הבית בין השעות 07:00 - 18:00. כמו כן הוטלו עליו ערובות כספיות. בעקבות דיון בערר שהגישה המדינה על ההחלטה הורה חברי הנכבד, השופט א' ריבלין, בהחלטתו מיום 19.8.01, לבטל את ההיתר שניתן לעורר לצאת מן הבית וכן הוגדל סכום הערובות.

אחרי שחלפו 10 חודשים והמשפט לא הסתיים הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' מוניץ), בהחלטתו מיום 10.6.02, בעקבות דיון בבקשה לעיון חוזר, להקל בתנאי השחרור באופן שהעורר יהיה רשאי לצאת מביתו לצורך פגישות במשרדי רשויות המס ולצורך פגישות עם חייבים בתנאי שיודיע על כך למשטרה מראש. כמו כן הוטלה עליו ערובה נוספת. העורר ערר על ההחלטה וביקש להגביל את מעצר הבית לשעות הלילה, כך שיוכל לצאת מביתו ללא תנאים, לצורך עבודתו, במשך שעות היום.

2.לא מצאתי מקום לערר. המעשים המיוחסים לעורר נעשו, לכאורה, באלימות ובאכזריות רבה וחסד גדול נעשה עמו בכך ששוחרר מן המעצר בתנאי שישהה בביתו, תוך הקלות נוספות. עם זאת, הועלתה הצעה - במסגרת מגעים בין באות כוח בעלי הדין, שהתקיימו לפי המלצתי - כי העורר יהיה רשאי לצאת לצורכי עבודתו בין השעות 07:00 - 17:00, בפיקוח ובליווי של ערב ראוי, בצירוף הגדלה של סכום המזומנים שהופקד. על כך לא הושגה הסכמה (הודעת באת כוח המדינה מיום 20.6.02).

3.לפיכך אני דוחה את הערר.