בש"פ 5166/07 מוטי (מרדכי) ביזמוט נ. מדינת ישראל

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום בשני אישומים. האחד - תקיפה הגורמת חבלה של ממש, והשני - תקיפה סתם. באישום הראשון מיוחס לו כי בתאריך 11.4.07 פגש העורר במתלונן שהוא זמר, בעל נכות של 100% ומרותק לכסא גלגלים. הוא פנה אליו והכניס לכיסו שיר שכתב. לאחר מכן, ביקש העורר את השיר בחזרה, ואמר למתלונן "מי אתה שאני אראה לך שיר". באותו שלב תקף העורר את המתלונן בכך שנתן לו סטירה על פניו, והנחית עליו אגרופים על החזה, וחנק אותו בצווארו. המתלונן ניסה לזוז באמצעות עגלת הנכים, ולהתגונן מפני העורר, ואז זה התקרב אליו ותקף אותו בכך שתפס בחולצתו, וזרק אותו על הרצפה. כשהוא מצוי על הרצפה, היכה אותו העורר בבעיטות, באגרופים על גופו, בעוד המתלונן צועק לעזרה, והעורר דורך על גופו. המתלונן נזקק לטיפול רפואי עקב החבלות החמורות שהעורר הנחית עליו.

על פי האישום השני, ארבעה ימים לאחר מכן, תקף המתלונן פעם נוספת את המתלונן וסטר על פניו.

2.

בית משפט השלום בנתניה, שבפניו הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים, קבע ביום 29.4.07 כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. הוא לא שלל אפשרות שחרור בחלופה, אולם מאחר שבאותו שלב לא הוצגה חלופה, נעצר העורר עד להחלטה אחרת, תוך אמירה כי אם תוצג חלופה לשחרור ניתן יהיה לקיים דיון בעניין. בהחלטתו מיום 3.5.07 קבע בית משפט השלום כי לא הוצגה כל חלופה מעשית למעצר בית, מאחר שהאופציה היחידה לשחרור העורר בבית אמו אינה ריאלית, שכן גם היא היתה קרבן לאלימותו של העורר. האופציה שהעורר הציע כי הוא ישוחרר לעיר אילת,

לא נתקבלה. לאור זאת, נעצר העורר עד תום ההליכים, בכפוף לכך שניתן יהיה לדון בעתיד בחלופה באם תעלה הצעה מתאימה כלשהי.

3.

על החלטת בית משפט השלום הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי. הוא בחן הן את היבט הראיות לכאורה בתיק והן את עילת המעצר ואת שאלת השחרור בחלופת מעצר. לאחר ניתוח חומר הראיות, הגיע בית המשפט המחוזי אף הוא למסקנה כי החומר מגלה גרסה מפלילה, גם אם עשויות להיות בו סתירות וסימני שאלה. אין מדובר ב"ספק טבוע" שלא ניתן להסירו במסגרת הבירור השיפוטי. לפיכך קבע כי קיימת תשתית ראייתית נסיבתית מספיקה להרשעה, כנדרש לצורך הליך מעצר.

אשר לחלופת מעצר, גישתו של בית המשפט המחוזי היתה מחמירה מזו של בית משפט השלום במובן זה שסברת בית המשפט המחוזי היא כי מסוכנות העורר אינה מצטמצמת למתלונן בלבד, אלא היא חלה על הציבור כולו. עברו כולל עשרות עבירות תקיפה, איומים, תגרות ועבירות אלימות אחרות. הוא נשא עונשי מאסר. מן העדויות אף עולה כי הוא שותה לשוכרה, עובדה המגבירה את הסיכון מפניו. אי לכך, הוא ראה בעורר אדם מסוכן לציבור, ככלל ולא רק גורם מסוכן למתלונן. בנסיבות אלה, דחה בית המשפט את הערר, והותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים, בכפוף לקביעת בית משפט השלום כי אם תימצא חלופת מעצר סבירה שתאפשר קיום פיקוח מתמיד ואפקטיבי, ניתן יהיה לשוקלה.

4.

בערר בפני, תוקף העורר את קביעת הערכאות דלמטה לפיה קיימות ראיות לכאורה כנגדו. הוא עומד על הסתירות הקשות בעדות המתלונן, על העדר ראיות למעשה של תקיפה, ועל מחדלי חקירה, שננקטו על ידי גורמי החקירה שלא עימתו בינו לבין המתלונן. הוא תוקף את החלטת בית משפט השלום לפיה יש ליתן משקל לעובדה כי אימו של העורר ביקשה צו הגנה כלפיו, וזאת לאור העובדה כי התלונה היתה סתמית ולא התייחסה לאירוע מוגדר. אשר לשחרור בחלופה, טוען העורר כי מסוכנותו הינה, לכל היותר, ספציפית כלפי המתלונן, ומשכך, די בהרחקתו מהעיר נתניה לעיר אחרת, למשל אילת, ואין צורך במעצר בית מלא כפי שנקבע בהחלטות הקודמות.

5.

דין הערר להידחות.

אשר לקיומן של ראיות לכאורה, בחנתי את חומר העדויות בתיק התביעה, ובאתי לכלל מסקנה כי צדקו הערכאות דלמטה בקביעתן כי יש חומר ראיות מספיק לצורך הליך מעצר עד תום ההליכים. גרעינו של חומר הראיות מפליל, לכאורה, את העורר, גם אם מצויות בו אי-התאמות בנקודות כאלה או אחרות. שתי הודעותיו של המתלונן מערבות את העורר, לכאורה, במעשי תקיפה חמורים כלפי אדם נכה וחסר ישע, וגרימת חבלות חמורות לגופו. תמיכה לגרסה זו ישנה לא רק בתעודות הרפואיות, אלא גם בעדותו של העד ראובן תרשיש, המעיד מפורשות כי ראה את העורר תוקף את המתלונן, מפיל אותו על הרצפה, ונותן לו בעיטות. המדובר, בכל מקרה, בחומר ראיות היולי שטרם עמד במבחן החקירה הנגדית, ויש להניח כי תינתן הזדמנות להציג הסברים והבהרות לאי-התאמות מסוימות אשר אפשר ומצויות בראיות ההיוליות. מכל מקום, בחומר הקיים מצוי גרעין מפליל בעל עוצמה המצדיק מעצר עד תום ההליכים.

מסוכנותו של העורר בולטת על פניה. מעשי האלימות המיוחסים לו כלפי אדם נכה הישוב על כיסא גלגלים, ואינו מסוגל להתגונן, מצביעים על מסוכנות מופלגת. מסקנה זו מתחזקת ביתר שאת מגיליון הרשעותיו הקודמות, המציג תמונה קשה של עבריינות, במיוחד בתחום עבירות האלימות. בין ההרשעות גם עבירות כלפי שוטרים במילוי תפקידם וכלפי עובדי ציבור, וכן הפרת הוראה חוקית. כמו כן, במרץ 2007 נגזר דינו בעבירה של הפרת צו בית משפט, ובאוקטובר 2006 נגזר דינו למאסר בן 10 חודשים ולמאסר על תנאי בגין עבירות של תקיפת עובד ציבור, איומים, והפרת הוראה חוקית. העורר ריצה עונשי מאסר לתקופות לא קצרות. העורר הוא אדם מסוכן ביותר לציבור, על רקע עבריינות רצידיביסטית בתחום עבירות האלימות. מאופי העבירות הקודמות מצטיירת גם תמונה של אדם שהפר הוראות חוקיות בעבר, ותקף עובדי ציבור ושוטרים. אי לכך, נפגם האימון בו כי יקיים תנאי חלופה באם ישוחרר בתנאים. במצב דברים זה, שחרורו לחלופת מעצר עלול לסכן לא רק את המתלונן עצמו, אלא את הציבור כולו.

6.

מעבר לכל אלה, העורר לא הציג כל חלופה שהיא, בת ביצוע. השהות בבית אמו אינה אפשרית, שכן גם היא היתה, לכאורה, קרבן לאלימותו. שחרורו לעיר אילת בלא פיקוח וערבים אמינים הינה בלתי סבירה בעליל. שקלתי ביני לביני אם ראוי היה לבקש תסקיר מעצר לצורך בחינת חלופת שחרור במערכת מוסדית כלשהי לאור אופי מסוכנותו של העורר. על רקע מעורבותו האינטנסיבית בעבירות אלימות, הפרות הוראות חוקיות ופגיעה בגורמי אכיפת החוק, החלטתי כי אין מקום לעשות כן.

לאור הדברים האמורים, מסקנתי היא כי אין מנוס ממעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו, בהיותו מסוכן לציבור.