בש"פ 5168/98 מאיר כהן נ. מדינת ישראל

העורר, המואשם בשורה של מעשי אינוס ואלימות כלפי המתלוננת - שהיא חברתו לחיים - נעצר עד תום הליכי המשפט. בערר שהגיש טען כי עדות המתלוננת, שהיא הראיה היחידה נגדו, אינה בעוצמה המספקת למעצר. העורר טען כי המתלוננת, אשר התלוננה בתחילה על מעשי אלימות בלתי-חמורים, העלילה עליו כי אנס אותה, וזאת במטרה להרחיקו מן הבית באמצעות צו הרחקה, וכן כנקמה על כי בגד בה. בא-כוחו של העורר, עורך-הדין עאמר, טען כי מקלטת הוידיאו שבה צילם העורר יחסי-מין שקיים מרצון עם המתלוננת לאחר הגשת התלונה על-ידיה, וכן ממכתבי התפייסות שכתבה המתלוננת לעורר, עולה כי לא ניתן לסמוך על עדות המתלוננת.

טענות אלה אינן נראות לי.

בהליך המעצר, בהיעדר אפשרות לקביעת ממצאי מהימנות על-יסוד התרשמות מהופעת העדים, הרי שגרסה מכחישה של נאשם כשלעצמה, אינה משפיעה על עוצמת הראיות המצביעות על אשמתו. בהליך זה נקבע משקל הראיות המרשיעות על-פי סבירות עדויות התביעה כשלעצמן, ועל-סמך השוואתן עם ראיות אחרות, ובמיוחד עם ראיות אובייקטיביות.

בענייננו, התופעה של אישה הסובלת במשך שנים ממעשי אלימות ואכזריות מצד בן-זוגה מבלי להתלונן, ואף חוזרת ומתפייסת עמו, הינה תופעה אופיינית למצב של התנהגות אלימה במשפחה. על-כן, היעדר תלונות מצד המתלוננת במשך שנים, ואף התפייסותה עם העורר, אינם מפחיתים מן המשקל הלכאורי של עדותה, שהוא לעצמו מספיק למעצר. יתרה מזאת, עדות העוררת אינה עומדת לבדה. היא נתמכת בראיות אובייקטיביות - תלונותיה בפני העובדת הסוציאלית, שהותה במעון לנשים מוכות ובקשת הסליחה מצד העורר הנשמעת בקלטת שהוקלטה על-ידיו.

מסקנתי היא איפוא כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה הינה בעוצמה המספקת למעצר.

הערר נדחה.