בש"פ 5179/06 מדינת ישראל נ. גיל שמילה

1.זו בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב. בקשה דומה לגבי שותפו לכתב האישום, גיל שמילה, (להלן – השותף) נתקבלה בהסכמה, ומעצרו הוארך בהתאם.

2.כתב האישום מייחס למשיב עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין שלא כדין, ושיבוש הליכי חקירה. שותפו הואשם ברצח בכוונה תחילה והחזקת סכין שלא כדין. הארוע שברקע כתב האישום ארע ב-2.7.05 כאשר הנאשמים בילו בחוף תל-אביב ובמקום היו גם המנוח וחבריו. השותף ביקש מהמנוח כי יכבדו בסיגריה, וכאשר זה סירב, איים עליו בדקירה אם לא יתן לו את מבוקשו. לאחר דברים אלה, שלף סכין ודקר את המנוח בחזהו, והביא בכך למותו. בסמוך לאחר דקירת המנוח, ביקש השותף להמשיך ולדקור את המנוח, ואז חברו התערב וחסם את השותף בגופו. בתגובה לכך, שלף המשיב בענייננו את סכינו וכיוון לבטנו של החבר, אך זה הצליח לחסום אותו בידו. החבר נפצע פציעה רצינית בידו מפגיעת הסכין. הנאשמים נמלטו מהמקום. הם ניסו להדיח את חברותיהם שלא יספרו על הארועים.

3.השותף הסכים לבקשת המדינה לעוצרו עד תום ההליכים. המשיב בענייננו התנגד לבקשה. ביום 17.7.05 הורה בית המשפט על מעצרו כאמור. ערר בענין זה נדחה, וביום 4.4.06 הוארך בבית משפט זה מעצרם של הנאשמים ב-90 ימים. ביום 20.7.05 התקיימה הקראת כתב האישום. סניגורו של המשיב ביקש דחייה להסדרת ייצוגו. ב-11.8.02 הגיש ב"כ השותף עתירה לגילוי ראייה, וביום 8.9.05 ביקש ב"כ המשיב דחייה נוספת להסדרת הייצוג. הדיון בגילוי הראייה נדחה מספר פעמים והצריך מספר ישיבות. ישיבות ההוכחות במשפט שנקבעו למאי 2006 היו קצרות מן המתוכנן בשל עומס על בית המשפט , ודיון אחד נדחה. מועדים נוספים נקבעו לספטמבר 2006. על רקע נתונים אלה, מבקשת כיום המדינה את הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים.

4.דין הבקשה להתקבל.

העבירות המיוחסות למשיב, על רקע הנסיבות שהביאו להן, מצביעות על מסוכנות מובנית במשיב לבטחון הציבור. נשיאת סכינים ושימוש בהם לעת מצוא, על רקע קטטה מזדמנת, כשהאחד מביא למותו של אדם, והשני מביא לפציעתו של אחר מצביעים על נטייה עבריינית מובנית במעורבים, המסכנת באורח מוחשי את שלום הציבור ובטחונו. מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה כי למשיב עבר פלילי מכביד, במסגרתו הוא ריצה גם עונשי מאסר בפועל. שחרורו של המשיב בתנאים אלה נוגד את האינטרס הציבורי.

אשר להתנהלות המשפט – התמשכותו נובעת מתשלובת גורמים הנעוצים הן בצרכים שונים שעלו מכיוונם של הנאשמים, והן באילוצים אובייקטיביים הנעוצים במערכת השיפוט, ובעומס הכללי הרובץ על שכמה.

באיזון כולל בין השיקולים הצריכים לענין, יש לתת בנסיבות אלה משקל מכריע לאינטרס הציבורי. יש אף להניח כי בית המשפט המחוזי ייתן את המשקל המתאים להתמשכות ההליכים במסגרת קביעת סדרי העדיפויות הדיוניים הראויים בהתחשב בכלל הצרכים המערכתיים הנתונים. לפיכך אני מקבלת את בקשת המדינה, ומורה על מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים מיום 9.7.06 או עד למתן פסק דין בעניינו, על פי המוקדם מביניהם.