החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 5184/00 סאלם אבו עייש נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · מעצר עד תום ההליכים והגנה עצמיתערר על החלטת בית המשפט המחוזי בדבר מעצר עד תום ההליכים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון קיבל ערר על מעצר עד תום ההליכים בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ונשק. נקבע כי החלטת הערכאה הדיונית שלא לשקול טענת הגנה עצמית, מאחר שהנאשם הכחיש את המעשים בחקירה, אינה יכולה לעמוד, לנוכח העובדות שבכתב האישום. המערר שוחרר בתנאים מגבילים, לרבות מעצר בית ומסירת האקדח.

העובדות

המערר הואשם בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ועבירות נשק שלא כדין, ונעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה, וקבע שאין לשקול הגנה עצמית מאחר שהמערר הכחיש את המעשים בחקירתו. המדינה הסכימה לשחרור בתנאים, לרבות מסירת האקדח.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם היה על בית המשפט המחוזי לשקול את טענת ההגנה העצמית בבחינת קיומן של ראיות לכאורה מספיקות בשלב המעצר?
  2. 2.האם הכחשת המעשים בחקירה במשטרה מונעת מבית המשפט לשקול טענת הגנה עצמית העולה מכתב האישום?

הלכות

  1. 1

    טענת ההגנה העצמית העולה מכתב האישום יש לשקול גם בשלב המעצר, והכחשת המעשים בחקירה אינה מונעת זאת.

    ״החלטת בית-המשפט המחוזי שלא להתייחס לטענת ההגנה העצמית אינה יכולה להתקבל, לנוכח כתב-האישום, שהעובדות בו מעלות אפשרות לטענה כזו.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • ראיות לכאורה
  • הגנה עצמית
  • כתב-האישום
  • חבלה בכוונה מחמירה
  • עבירות בנשק
  • מעצר-בית
  • ערר

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בש"פ

5184/00

בפני:

כבוד השופטת ד' דורנר

העורר

:

סאלם אבו עייש

נגד

המשיב

ה:

מדינת ישראל

ערר

על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 18.7.00 בב"ש 21200/00, שניתנה

על-ידי כבוד סגן-הנשיא י' פלפל

תאריך

הישיבה: כ"ב בתמוז תש"ס (25.7.2000)

בשם

העורר: עו"ד יוסי לין

בשם

המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל

החלטה

העורר, המואשם בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ועבירות בנשק שלא כדין, נעצר עד תום ההליכים.

בקבעו כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות נגד העורר, קבע בית-המשפט המחוזי, כי אין מקום לשקול את טענת ההגנה העצמית העשויה לעמוד לעורר, וזאת כיוון שבחקירתו במשטרה הכחיש העורר את המעשים שיוחסו לו.

מכאן הערר שבפניי.

החלטת בית-המשפט המחוזי שלא להתייחס לטענת ההגנה העצמית אינה יכולה להתקבל, לנוכח כתב-האישום, שהעובדות בו מעלות אפשרות לטענה כזו.

כיוון שכך, הסכימה המדינה לשחרר את העורר ממעצר בתנאים מסויימים, וביניהם מסירת האקדח בו בוצעו העבירות המיוחסות לו. בא-כוח העורר הודיעני, כי מרשו נכון למסור את האקדח הנדון.

אשר על-כן, אני מקבלת את הערר.

העורר ישוחרר ממעצרו בתנאים מגבילים, אשר ייקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לרבות מעצר-בית. כן מותנה שחרורו בהחזרת האקדח, כאמור.

העורר יישאר במעצר עד למילוי התנאים שייקבעו, כאמור, על-ידי בית-המשפט המחוזי, או עד למתן גזר-דין בת"פ 8068/00 (בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע), הכל לפי המוקדם.

ניתנה היום, כ"ב בתמוז תש"ס

(25.7.2000).

ש

ו פ ט ת

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

COURT

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בבש 21200/00

הלכות

  1. 1טענת ההגנה העצמית העולה מכתב האישום יש לשקול גם בשלב המעצר, והכחשת המעשים בחקירה אינה מונעת זאת.