בש"פ 5187/06 ג'בריל מרעי נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש כתב אישום בעבירה של נסיון רצח וחבלה בכוונה מחמירה. בית המשפט המחוזי הורה לבקשת התביעה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. הערר לבית משפט זה נסב על החלטת המעצר, ובקשת העורר היא לשחררו בחלופת מעצר.

2.הרקע לאישום הוא סכסוך חריף בין העורר לבין המתלונן על רקע קשרי משפחה בין השניים. בתו של העורר נשואה לבנו של המתלונן. ביום 11.5.06 בקרו העורר ואשתו אצל בני הזוג הצעיר בביתם, הנמצא במיתחם המגורים של בית המתלונן. המתלונן הגיע למקום, ותוך כדי ניהול חילופי דברים קשים בין השניים ביקש המתלונן מהעורר ואשתו שיעזבו את המקום. לגרסת התביעה המתבססת על עדות המתלונן, העורר ואשתו עזבו את המקום במכוניתם, וחזרו כעבור כ-45 דקות כאשר ברשות העורר רובה צייד. העורר קילל את המתלונן ואשתו שישבו בחצר ביתם, ותוך כדי כך, בעודו ישוב במכוניתו, ירה כדור לעבר המתלונן ממרחק של כ-10 מטרים. כתוצאה מהירי, נפצע המתלונן באופן קשה. גרסת העורר מנגד היא כי כל ההתרחשות ארעה ברצף אחד. הוא ואשתו הלכו לעבר מכוניתם והמתלונן הלך בעקבותיהם, כשהוא מקלל אותם כל העת. לדבריו, הוא ניגש לתא המטען של מכוניתו והוציא משם את הרובה, פנה למתלונן שעמד במרחק 20 מטר ממנו, וירה כדור לקרקע במטרה להרתיע את המתלונן.

עמדת התביעה היא כי בלב העורר גמלה* החלטה להמית את המתלונן. גרסת העורר היא כי מעשה הירי נעשה כאקט הגנה עצמית בעוד הוא לא התכוון כלל לפגוע במתלונן, ובודאי שלא להורגו.

3.בית המשפט המחוזי קבע כי שתי הגרסאות כאחת מבססות עילת מעצר ומעמידות חזקת מסוכנות שלא הופרכה. הוא שלל, מכל מקום, את טענת ההגנה העצמית של העורר משלא נטען ולא הוכח כי העורר חש סכנה כלשהי מצד המתלונן. לגישתו, העורר לקח את כלי הנשק בלי שהיה מאויים תוך שהוא יוצא מן המכונית לשם כך – דבר המלמד על מעשה הכנה וקיום יסוד נפשי הנדרש לעבירה. בית המשפט הגיע למסקנה כי מתקיימת דרישת הראיות לכאורה להרשעת העורר באישומים החמורים המיוחסים לו. חזקת המסוכנות הנשקפת ממנו לא הופרכה, תוך שבית המשפט היה ער לכך שלעורר עבר נקי, ולפיכך סבר כי לא ניתן להחיל חלופת מעצר במקרה זה. לאור זאת, הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים.

4.בערר חזר וטען ב"כ העורר את קיומן של שתי הגרסאות וביקש לשכנע כי מעשיו של מרשו נבעו מהגנה עצמית. כן ציין כי קיימת חלופת מעצר קונקרטית יעילה שבית המשפט כלל לא בדק, וטען כי אין חשש לנקמת דם ולחידוש האלימות אם העורר ישוחרר לחלופה.

המדינה מתנגדת לשחרורו של העורר. לטענתה, גרסת התביעה לפיה העורר עבר עבירה של נסיון לרצח היא העולה מעדויות העדים ומכלל נסיבות הענין, ומסוכנות העורר כפי שנובעת ממעשיו אינה מאפשרת את שחרורו מחשש לשלום המתלונן ושלום הציבור.

5.לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, ולצורך השלמת החומר והנתונים בפני, הוריתי על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, וזאת כדי שתיבחן עצם אפשרות שחרורו בחלופה הן מבחינת מסוכנותו והן מבחינת ההשלכה העשויה להיות לכך על השקט והיציבות באיזור מגוריהן של הדמויות הפועלות בפרשה זו.

התסקיר שהוגש ביום 10.7.06 מתאר בפירוט את נתוניו האישיים של העורר, ומציין, מצד אחד כי להערכת שירות המבחן, הוא עשוי לנהל אורח חיים נורמטיבי כפי שניהל עד לארוע שהתרחש. עם זאת, נאמר בתסקיר כי אין שירות המבחן יכול להעריך את מידת הסבירות להישנות התנהגותו המסוכנת בסיטואציות רגשיות העלולות להשפיל את כבודו. מהתסקיר עולה גם חשש אפשרי לנקמה ולהסלמת הסכסוך. התסקיר מתייחס התייחסות חיובית לחלופה שהוצעה אצל מר רוברט שלום, איש משטרה לשעבר, שהסכים לקחת את העורר תחת חסותו אם ישוחרר. הוא מסתיים באמירה כי

"לאור טענתו של המתלונן בדבר קיום סיכון לנקמה והמשך הסכסוך, אנו סבורים כי קיים סיכון לשחררו למעצר-בית".

עם הגשת התסקיר הושלם מערך הנתונים. על פי מערך זה, נראה כי קיימת מסוכנות מצד העורר למעשי אלימות בלתי נשלטים, שאינה מאפשרת את שחרורו בחלופה נכון לעת זו.

6.ישנן ראיות לכאורה כי העורר במעשיו ניסה לרצוח את המתלונן. גרסתו בדבר הגנה עצמית אינה נתמכת גם על פי עדותו שלו, ובנסיבות אלה השאלה אם העורר נסע לביתו וחזר לאחר 45 דקות עם רובה הציד, או לקח אותו במטרה להשתמש בו כלפי המתלונן בסמוך לאחר ההיתקלות הקולנית ביניהם אינה מהותית לענין, שכן, מכל מקום, הראיות מצביעות על שימוש בכלי נשק בדרך מכוונת, ובמטרה לפגוע, שלא לצורך הפחדה בלבד. מסוכנות העורר, כעולה מארוע זה, היא ברף גבוה ביותר. מחזקת זאת קביעת שירות המבחן כי נותרה סכנה סביבתית רצינית הנילווית לשחרורו של העורר העלולה לסכן, כך נראה, הן את הצדדים הישירים לארוע, ואולי גם אחרים. בנסיבות אלה, אין מקום לחלופת מעצר, ודין העורר להשאר במעצר עד תום הליכי משפטו.