בש"פ 5191/04 שלומי ניסן נ. מדינת ישראל

העוררים ואחר הובאו לדין בפני בית משפט השלום, ובפניו עתרה המשיבה למעצרם עד תום ההליכים. בית המשפט קבע כי מדובר בחבורה עבריינית מלוכדת ששמה לה למטרה לפגוע ברכוש הזולת, אולם בסופו של דבר הוסכם על דעת כל הצדדים, כי נכון יהיה להסתפק במעצר בית בלבד, וכך היה. בחודש פברואר 2004 דחה בית משפט השלום בקשה של העורר להקל את תנאי מעצרו, וערר על החלטה זו נדחה ביום 22.3.04.

בהחלטה אחרונה זו של בית המשפט המחוזי עוסק הערר שבפני, ובין היתר נטען, כי דיון בעניינו של העורר שנקבע בפני בית המשפט במהלך חודש מאי 2004, נדחה, מאחר והשופטת בפניה היה קבוע התיק מונתה לערכאה גבוהה יותר. נתון אחרון זה - השיהוי בהליכים הנובע מאילוציו של בית המשפט - הוא נתון חדש שלא היה לנגד עיניהן של ערכאות קמא שעה שהחליטו על אופייה של חלופת המעצר ותנאיה. על כן סברתי כי בנסיבות אלה הסדר הטוב מחייב כי בא-כוח העוררים יפנה תחילה לבית משפט השלום ויציג בפניו את השינוי שחל להשקפתו בנסיבות, כדי שאותה ערכאה תשוב ותשקול אם יש מקום להקלה בתנאי מעצר-הבית. בא-כוח העוררים נתן את הסכמתו לכך, ולפיכך, אני מחליט למחוק את הערר, ומטבע הדברים שמורה לעוררים הזכות לשוב ולפנות לבית משפט זה, אם הנסיבות יחייבו זאת.