בש"פ 5191-23 בש"פ 5191-23

1.בפני בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 6.7.2023 (עפ"ג 15536-07-23, השופטת א' לינדנשטראוס). הבקשה מכוונת כלפי החלטה שעניינה המועד שנקבע לדיון בבקשה לעכב את ביצוע החלטתו של בית משפט השלום בנצרת מאותו יום ביחס לתנאי מעצרו של המבקש (ת"פ 1217-10-21, השופטת הבכירה ד' שרון-גרין).

2.ביום 5.7.2023 גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש, לאחר שהורשע בעבירות של מעשה מגונה והטרדה מינית כלפי קטינה שהייתה חברה של בתו. בין היתר, הושת על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה של ששה חודשים. במעמד השימוע של גזר הדין ביקש בא-כוחו של המבקש לדחות את מועד תחילת ריצויו של עונש המאסר ב-30 ימים. בהיעדר התנגדות מצד באת-כוח המדינה לכך, הורה בית משפט השלום כי המבקש יתייצב לריצוי מאסרו ביום 6.8.2023. יצוין כי במהלך שמיעת משפטו היה המבקש עצור בתנאים מגבילים, ששונו מעת לעת. נכון למועד שבו ניתן גזר הדין היה המבקש נתון במעצר בית בבית הוריו, והורשה לצאת לעבודתו בגבולות גיאוגרפיים מתוחמים מדי יום בין השעות 5:30 בבוקר ועד 17:00 אחר הצהריים.

3.כשלוש שעות לאחר תום הדיון שבו ניתן גזר הדין, הגישה המדינה בקשה דחופה להארכת תנאי המעצר עד להתייצבותו של המבקש לריצוי מאסרו, בהתאם להוראת סעיף 87(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בבקשה צוין כי בשל טעות לא התבקש הדבר קודם לכן. בית משפט השלום קבע דיון בבקשה למחרת היום. בא-כוחו של המבקש הגיש בקשה לביטול הדיון ולמחיקת הבקשה על הסף. בא-כוחו של המבקש טען, כי התנאים המגבילים פקעו עם מתן גזר הדין ואין עוד אפשרות להאריכם.

4.למחרת היום התקיים דיון בבקשה. המבקש לא התייצב לדיון, ובא-כוחו ביקש לטעון כנגד עצם קיומו של הדיון שלא בנוכחות המבקש. בית משפט השלום קבע כי מאחר שהמבקש קיבל הודעה על הדיון היה עליו להתייצב אליו, ועל כן הדיון יתקיים בשלב זה בהיעדרו, בכפוף לקביעת דיון המשך בנוכחותו. באת-כוחה של המדינה חזרה על הבקשה להארכת תנאי מעצרו של המבקש, למצער עד לקיום הדיון בנוכחות המבקש. בית משפט השלום קיבל את הבקשה וקבע כי תנאי המעצר שנקבעו ביחס למבקש יוסיפו לחול עד למתן החלטה אחרת. בית משפט השלום נימק את החלטתו בצורך להבטיח את התייצבותו של המבקש לריצוי המאסר, כמו גם בצורך להפיג את מסוכנותו. בית משפט השלום הוסיף וקבע דיון המשך, בנוכחות המבקש, ליום 9.7.2023 בשעות הבוקר. מיד לאחר מכן עתר בא-כוחו של המבקש לעיכוב ביצועה של ההחלטה האמורה, קרי, לאפשר למבקש להיות משוחרר ללא כל תנאי, וזאת עד להגשת ערר לבית המשפט המחוזי. בית משפט השלום דחה את הבקשה, בקבעו שאין לתת למבקש ליהנות מהעובדה שבחר שלא להתייצב לדיון. בית משפט השלום הדגיש, כי בעשותו כן הוא נותן דעתו למועד הדיון הקרוב, לתנאים המגבילים המקלים ביחס לאופי העבירות שבהן הורשע המבקש, וכן לחשיבות הנודעת להגנה על הציבור מפניו.

5.המבקש הגיש ערר לבית המשפט המחוזי על החלטתו של בית משפט השלום, ולצדה גם בקשה לעיכוב ביצועה. בבקשה נטען כי יש להותיר את המצב שהיה קיים מיד לאחר מתן גזר הדין על כנו, מאחר שההחלטה להורות על תנאים מגבילים ניתנה ללא סמכות.

6.בית המשפט המחוזי קבע דיון בבקשה לעיכוב ביצוע ליום 10.7.2023 בשעה 12:00.

7.המבקש פנה לבית משפט זה על-מנת להשיג על מועד הדיון שקבע בית המשפט המחוזי, ופנייתו נשאה את הכותרת "הודעת ערעור או ערר". אולם, לאמיתו של דבר, מדובר בבקשת רשות לערור. לטענת המבקש, היה על בית המשפט המחוזי לקיים דיון דחוף בערר, ובתקופת הביניים שעד לקיום הדיון להורות על עיכוב ביצוע ארעי של החלטתו של בית משפט השלום.

8.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בתיקי הערכאות הקודמות במערכת "נט המשפט", אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה על הסף. כידוע, אמת המידה למתן רשות ערר ב"גלגול שלישי" היא מצמצמת, ורשות כאמור תינתן במקרים חריגים בלבד, שבהם הבקשה מעוררת שאלה עקרונית או בהתקיים נסיבות פרטניות מיוחדות כגון פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו של חשוד או נאשם (ראו למשל: בש"פ 2974/15 אשכנזי נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (20.5.2015); בש"פ 4944/20 מרדאוי נ' פרקליטות המדינה, פסקה 9 (20.7.2020)). הבקשה דנן אינה מעוררת כל שאלה עקרונית, ולא שוכנעתי כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות להיעתר לה. אף לא התרשמתי כי קביעת הדיון בבית המשפט המחוזי ארבעה ימים לאחר שהוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע (שבמהלכם יחול גם סוף השבוע) תפגע בזכותו של המבקש להליך הוגן, שעה שבחר לא להתייצב לדיון בבית משפט השלום בעניינו, הגם שהודע לו על כך.

9.סוף דבר: הבקשה נדחית.