בש"פ 5194/97 הייב חאלד נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש לבית משפט השלום בצפת כתב אישום, בו יוחסו לו שני אישומים בעבירות התפרצות וגניבה. העורר לא התייצב למשפט; ובית המשפט הורה על מעצרו עד תום ההליכים. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה.

העורר פנה בערר לבית המשפט העליון (בש"פ 4572/97), עררו התקבל ובית המשפט הורה על שחרורו ממעצר בתנאי מעצר בית: " במקום

שיקבע על ידי רשם בית המשפט המחוזי בנצרת ובפיקוח אדם אחראי שימציא ערבות עצמית להבטחת התייצבות הנאשם במשפט על סך 50,000 ש"ח, וזאת להנחת דעת הרשם...".

2.בהתאם להחלטת בית המשפט העליון - כמפורט לעיל - פנה ב"כ של העורר לבית המשפט המחוזי בנצרת והציע: כי העורר יוחזק ב"מעצר בית" בביתה של אימו בכפר טובא; וכי אימו של העורר תקיים פיקוח על מעשיו ותיתן ערבות עצמית בסך 50,000 ש"ח להבטחת התיצבותו למשפט.

בית המשפט המחוזי דחה את הצעתו האמורה של ב"כ העורר וקבע: "אינני מוכן לקבל אותה [את אימו של העורר - י. ק.] כערבה וכן אינני מקבל את הצעת הנאשם לגבי מקום 'מעצר הבית'".

בו ביום, הציע ב"כ של העורר לבית המשפט המחוזי "... 3 אנשים בעלי תלוש משכורת שיחליפו את האם בחתימה על הערבות העצמית". הבקשה הנוספת הובאה בפני שופט אחר של בית המשפט המחוזי וגם היא נדחתה מן הטעם: ש"המבקש צריך להציע חלופה אחרת למקום 'מעצר בית' בפיקוחו של אדם אחראי שימציא ערבות, כהחלטת בית המשפט העליון"; כאשר "בהצעת ערבים בלבד לא סגי". מכאן הערר שבפני.

3.כוונתו של ב"כ העורר היתה להשיג על דחיית ההצעה, שמעצר הבית יהיה בבית אמו של העורר ושהיא תהיה זו שתפקח עליו ושתיתן ערבות עצמית להבטחת התייצבותו למשפטו. ברם, במהלך הטיעון, חזר בו ב"כ העורר מכוונתו האמורה וקיבל על עצמו לפנות לבית המשפט המחוזי בהצעה נוספת, אשר תתיחס הן ל"מיקומו" של מעצר הבית והן ל"זהותו" של המפקח והערב, כפי שמתחייב מהחלטתו השניה של בית המשפט המחוזי.

4.סיכומם של דברים: ב"כ העורר יחזור ויפנה לבית המשפט המחוזי בהצעה בדבר "מיקומו" של מעצר הבית ו"זהותו" של מי שיפקח על המעצר ויתן ערבות עצמית להתייצבותו של העורר למשפט; ומתגובתה של ב"כ המדינה הבינותי, כי התביעה לא תחמיר עם העורר ותסייע במציאת הסדר מתאים, שיאפשר לו להשתחרר בערובה בהקדם.

הערר, כשלעצמו, נדחה.