בש"פ 5197/07 דוד אביטן נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בה דחה בית המשפט את עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע, בה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2.

כנגד העורר הוגש כתב אישום (ת"פ 1160/07) ביום 12.1.07, בגין תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה ממש, חבלה חמורה והדחה בחקירה. כעולה מכתב האישום, ביום 17.7.06, סמוך לשעה 01:00, השמיעו העורר וחברו מוסיקה רועשת. שכנו של העורר, הוא המתלונן, פנה אל השניים וביקשם להחליש את עוצמת המוזיקה. העורר וחברו תקפו את המתלונן, והיכוהו באגרופיהם. בשל מעשים אלו איבד המתלונן את הכרתו, אפו נשבר, ונגרמו לו חבלות קהות בראשו. למחרת היום, הגיע בנו של המתלונן יחד עם אביו למקום, ומשראה אותם העורר, נטל לידיו מוט ברזל ואיים על השניים בכוונה להפחידם. לאחר מכן, נמלט העורר מהמקום, יצר קשר טלפוני עם בנו של המתלונן, וניסה להדיחו שלא ימסור תלונה במשטרה. לאחר דברים אלו, עזב העורר את ביתו ואת העיר, ולא התייצב לחקירה בתחנת המשטרה, על אף שידע כי הוא נדרש לעשות כן, עד למועד בו הסגיר עצמו בתאריך 9.1.07, קרוב לשישה חודשים לאחר האירוע.

3.

בית משפט השלום החליט ביום 18.1.07 כי העורר ייעצר עד תום ההליכים כנגדו. בהחלטתו קבע, כי הוצגה בפניו תשתית ראייתית המקימה פוטנציאל להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו. בית המשפט ייחס משקל לעברו הפלילי קודם של העורר, בעבירות רכוש, אלימות וסמים, לעובדה כי ריצה כבר מאסר בפועל, ולקיום עילות מעצר בגין מסוכנות ובגין סכנת הימלטות ושיבוש מהלכי חקירה. הוא בחן חלופת מעצר שהוצעה בפיקוח חברתו של העורר, ולא מצא אותה מתאימה. לאור כל אלה, הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. על החלטה זו הוגשה בקשה לעיון חוזר, וניתנה בה החלטה ביום 1.5.07.

לאחר ששקל את התסקיר המשלים שהוגש, החליט בית המשפט לדחות את הבקשה, לאחר שהחלופה והערבים שהוצעו, ובמיוחד פיקוח של חברתו של העורר, לא נמצאו מתאימים. על החלטה זו ערר העורר לבית המשפט המחוזי.

4.

בית המשפט המחוזי אימץ את קביעת בית משפט השלום. בהחלטתו קבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר לביצוע העבירות בהן הוא מואשם. זאת, לאור הודעת המתלונן שנמסרה בחוסר רצון, היעלמותו של העורר לאחר האירוע, ושרשרת נסיבות תומכות נוספות. בכל הקשור לחלופת המעצר קבע בית המשפט קמא כי עברו הפלילי המכביד של העורר (בעבירות סמים, רכוש ואלימות), והעובדה כי אך לאחרונה, בשנת 2005, נידון למאסר ומאסר מותנה, ובכל אלה לא היה כדי למנוע, לכאורה, את ביצוע העבירות נשוא הליך זה, מחזקים את מסוכנותו של העורר. תסקיר המבחן שהוגש מציין כי העורר עושה מאמצים לחזור למוטב, אך עדיין נזקק לתחליף סם וטרם הפנים את הליך השינוי. שירות המבחן ציין כי יש סכנה להישנות התנהגות פורצת גבולות וכי קיים ספק ביעילות הערבה שהוצעה לפקח על העורר. משכך, קבע אף בית המשפט קמא כי אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

5.

בערר שלפני תוקף העורר, ראשית, את קיומן של ראיות לכאורה. לשיטתו, ראיות התביעה סותרות זו את זו, ורוויות פירכות ותמיהות. שנית, טוען העורר, כי תסקיר שירות המבחן המליץ על שחרורו בערובה, והיה מקום לתת לכך משקל רב יותר מכפי שניתן לו בפועל. היה מקום לתת משקל למאמץ שעשה העורר בשנתיים האחרונות בהליך הגמילה מהסם אותו עבר, ולשינוי המהותי שחל באורחות חייו. שלישית, טוען העורר כי חלופת המעצר הציגה יתרונות מהם בית המשפט קמא התעלם.

6.

דין הערר להידחות.

לעורר מיוחסות עבירות אלימות חמורות אשר הסבו נזק רב למתלונן. לעבירות אלה נוספת עבירה של הדחה בחקירה, ומעובדות כתב האישום מיוחסת לעורר גם הימלטות מגורמי החקירה במשך מספר חודשים לאחר האירוע.

חומר הראיות בתיק עונה על דרישת הראיות לכאורה, כפי שפורט ביסודיות רבה בהחלטתו של בית משפט השלום.

עילות המעצר נשענות במקרה זה על כל סוגי העילות המפורטות בחוק המעצרים - מסוכנות, חשש להימלטות, וחשש משיבוש הליכי החקירה והמשפט.

מסוכנות העורר עולה לא רק מאופי העבירות המיוחסות לו, אלא גם מעברו הפלילי, הכולל עבירות רכוש, סמים, אלימות ותקיפת שוטר; החשש משיבוש הליכי החקירה עולה מאירועי כתב האישום עצמו, המייחס לעורר שיחה עם בנו של המתלונן בה הוא ניסה להדיחו שלא למסור תלונה במשטרה; והחשש מהימלטות מהדין עולה מכך שבמשך חודשים עזב העורר את ביתו ולא התייצב במשטרה, אף כי ידע שהוא מבוקש לחקירה.

שילובן של עילות מעצר אלה בעניינו של העורר מעמיד נטל נגדי כבד לשכנע בקיומה של חלופה ראויה העשויה, בתנאים הקשים האמורים, לספק את הערובה הנדרשת לבטחון הציבור ולתקינות הליכי המשפט באם העורר ישוחרר. חלופה כזו לא סופקה, וההצעות שהועלו בענין זה רחוקות מרחק רב מהרף הנדרש לצורך הקמת חלופה ראויה.

בנסיבות אלה, דין הערר להידחות, כאמור.