בש"פ 52/00 משה ברוכי נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בירושלים באשמה של סיוע להריגה. לפי כתב האישום, העורר השתתף בקטטה שהתפתחה במדרחוב שבירושלים. במהלך הקטטה רדף העורר, יחד עם אחרים, אחר בן ריבם. כשתפסו אותו, באחת הסמטאות, אחז העורר בנמלט וחברו שלף סכין ודקר את הנמלט ברגלו. הנמלט נפטר בשל איבוד דם.

בית המשפט המחוזי (השופט צ' סגל) החליט לעצור את העורר, וכן את הדוקר, עד תום ההליכים. זהו ערר על החלטה זאת. הטענה הראשונה של בא-כוח העורר היא, שהראיות נגד העורר חלשות, בעיקר משום שאין שום ראיה לכך שהעורר ידע כי חברו, שדקר את המנוח, החזיק עמו סכין והתכוון להשתמש בסכין. מדובר בראיות נסיבתיות ומשקלן, בנסיבות המקרה, קטן. גם אם בא-כוח העורר צודק, עדיין יש לומר שקיימות ראיות לכאורה, כפי שבית המשפט המחוזי

בירר והציג באופן מפורט. כיוון שכך, קמה עילת מעצר נגד העורר, ועמה חזקת מסוכנות, שהנטל לסתור אותה מוטל על העורר.

עם זאת, בהתחשב בנסיבות המקרה, וכיוון שהעורר אינו העבריין העיקרי במקרה זה, שקל בית המשפט המחוזי בכובד ראש את האפשרות לחלופת מעצר. לבקשת בא-כוח העורר הוכנו והוצגו בפני בית המשפט שני תסקירי מעצר. הועלו בהם שתי הצעות לחלופת מעצר בדרך של מעצר בית בתחום ירושלים. שרות המבחן הביע דעתו כי ההצעות שהועלו אינן ראויות. הן נדחו גם על ידי בית המשפט, בעיקר משום שהעורר היה חלק מחבורה ירושלמית, ובית המשפט סבר כי אין זה ראוי שמעצר הבית של העורר יהיה בתחום ירושלים. בית המשפט הוסיף כי אם תימצא חלופת מעצר הולמת מחוץ לירושלים, הוא יוכל לבקש מבית המשפט לשקול אותה במסגרת עיון מחדש.

גם אני שקלתי בכובד ראש את האפשרות להסתפק בחלופת מעצר בדרך של מעצר בית ונתתי שהוא לבא-כוח העורר לברר ולהציע אפשרות כזאת. לאחר בירור העלה בא-כוח העורר בכתב ארבע הצעות שמהן, לדבריו, רק שתיים באות בחשבון. ההצעה הראשונה - בבית אשה מבוגרת (כנראה קרובת משפחה) המתגוררת באחת משכונות ירושלים. הצעה זאת אינה נראית טובה מן ההצעות שכבר הועלו ונפסלו. ההצעה השניה היא מגורים בביתו של אדם בתל-אביב, שכנראה אין לו קירבת משפחה לעורר, אלא הוא מוצג כאדם "שכבר סייע בעבר לאדם כזה או אחר לצאת ממעגלי הפשע", ולו עצמו אין עבר פלילי. החסרון שבהצעה זאת, כדברי בא-כוחו של העורר, שאותו אדם, שעיסוקו באילוף כלבים, חייב לצאת מביתו לעבודתו במשך שעות היום. עם זאת נראה שהוא מוכן כי העורר יתלווה אליו ויהיה צמוד אליו בשעות העבודה. ביקשתי לקבל התייחסות של המדינה לחלופות המעצר שהוצעו על ידי בא-כוח העורר. המדינה חזרה על התנגדותה לכל חלופת מעצר לגבי העורר, והוסיפה שהיא גם מתנגדת, באופן פרטני, לחלופות המוצעות.

שקלתי את הצעת החלופה האחרונה. בסופו של דבר החלטתי לדחות אותה. הטעם העיקרי לכך נעוץ בעבר הפלילי של העורר. לעורר יש עבר פלילי כבד. הוא הורשע פעמים רבות בגין עבירות שביצע מאז שנת 1985, בהן עבירות של אלימות, רכוש וסמים, ונדון פעמים אחדות לתקופות מאסר, מהן קצרות ומהן ממושכות. לאחרונה, בסוף שנת 1995, הוא הורשע בגין עבירות סמים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושיבוש הליכי משפט, ונדון לתקופת מאסר של 24 חודשים. כמו כן עדיין תלויים ועומדים נגדו במשטרה תיקי חקירה אחדים, בעיקר בעבירות של הגרלות והימורים אסורים, שנראה כי הן שהיוו את הרקע לעבירה המיוחסת לו בכתב האישום העכשווי. לפיכך החלטתי כי אין להסתפק בחלופת המעצר המוצעת.

כאמור בהחלטה של בית המשפט המחוזי, אם תהיה בידי העורר הצעה ראויה לחלופת מעצר, הוא יוכל לשוב ולפנות אל בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר כדי לבדוק את ההצעה.

העורר נדחה.