בש"פ 52/01 ירון מועלם נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפיה נדחתה בקשה לביטול מעצר בית חלקי.

1.ביום 28.9.00 הוגש נגד העורר כתב אישום בת.פ. 8106/00, המייחס לו קשירת קשר לביצוע עבירה של סחר בסמים (עבירה לפי סעיפים 7(א), 7(ג) ו13- לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג1973-). על פי המתואר בכתב האישום בהיות העורר באמסטרדם שבהולנד, סמוך ליום 6.4.99, קשר קשר לסחר ב10,000- כדורים, המכילים סם מסוג MDMA , תמורת 3.5 גילדן לכדור. ביום 9.4.00 התבצעה העסקה - העורר העביר את הכדורים וקיבל את תמורתם. ביום 13.4.99 נתפס הקונה בכניסה לישראל כשהסם ברשותו. בנוסף, בחודשים מרץ-אפריל 1999, קשר העורר קשר עם אדם ששהה בישראל (הנאשם 2) לביצוע עסקאות (מכירה וקניה) בסם מסוכן מסוג MDMA . כמו כן, בחודשים מרץ-מאי 1999, קשר העורר קשר עם אחרים לביצוע עסקה בסם מסוכן מסוג MDMA , כולל ייצור, הזמנה, שיווק, קניה ומכירה. בנוסף, ביום 15.5.99 בשעה 00:25 או בסמוך לכך, החזיק העורר בדירתו באמסטרדם סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית (1007 טבליות בצבע ורוד, המכילות סם מסוכן מסוג MDMA ; 4.0161 גר' חשיש).

2.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו (ב"ש 21718/00). ביום 19.11.00 הורה בית המשפט, מפי השופטת ח' סלוטקי, בהסכמת הצדדים, על שחרור העורר בערבות ובתנאים מגבילים, כולל מעצר בית מלא, תוך מתן אפשרות לעורר לבקש שינוי תנאי שחרורו, בכפוף לכך שנרשמה התנגדות המשיבה לבקשה כזו.

3.ואמנם, כעבור מספר ימים ביקש העורר עיון חוזר בהחלטה זו. העורר טען כי מצא מקום עבודה, וביקש ביטול חלקי של מעצר הבית על מנת שיוכל לצאת לעבודה זאת. המשיבה התנגדה לשינוי תנאי השחרור בערובה בטענה ששחרור נוסף עלול להוות סכנה לציבור, וכן התנגדה לערב שהוצע על ידי העורר - דודו של העורר, שבעסק שלו ביקש העורר לעבוד. ביום 26.11.00 קיבל בית המשפט את הבקשה, והורה על שינוי תנאי השחרור בערובה, באופן שהעורר יוכל לצאת לעבודה בין השעות 18:30-7:30, וביום ו' בין השעות 14:30-7:30, וכן כי בשעות העבודה יהיה נתון לפיקוחו של הערב ויהיה צמוד אליו.

4.והנה, העורר פנה שוב אל בית המשפט המחוזי בבקשה כי יבוטל מעצר הבית החלקי (ב"ש 22203/00). הטעם לבקשה זו הוא שבעבר היה העורר חשוד בביצוע רצח, ולטענת העורר קרוביו של הנרצח מבקשים לפגוע בו וחייו בסכנה, ולכן אין הוא יכול להישאר במקום קבוע. בית המשפט התרשם כי "אכן המבקש חושש לחייו", וכי אין המדובר ברצון לכרסם בתנאי השחרור, כטענת המשיבה. ביום 1.1.01 קבע בית המשפט:

בנסיבות אלה, נראה כי ניתן מחד, להבטיח את מטרת המעצר ומאידך, להגן על חיי המבקש.

הדבר ניתן לעשות באופן שהמבקש יודיע למשטרת ישראל על כל שינוי שיחול בכתובתו בטרם ישנה אותה.

לפיכך, אני מורה על שינוי תנאי השחרור בערובה באופן שהמבקש ישהה במעצר בית בשעות שנקבעו בעבר, דהיינו בין השעות 07:30-18:30 בכתובת שעליה יודיע המבקש למשטרת ישראל, לקצין המודיעין של תחנת אשדוד, בטרם שינוי כתובתו.

למען הסר ספק, המבקש צריך להיות בכתובתו הר כנען 12/4 באשדוד אלא אם יודיע לקצין המודיעין של תחנת אשדוד על כתובת אחרת בה ישהה במעצר בית.

יתר תנאי השחרור בערובה, לרבות הערבויות וההפקדה יעמדו בעינם.

5.על החלטה זו הוגש הערר שלפניי. בא-כוח העורר טוען כי שינוי מקום מעצר הבית מעת לעת אינו מהווה "מכשול מספיק לאלה המבקשים לפגוע בעורר". בא-כוח העורר טוען כי מאז 1996, השנה בה נרצח האדם שאת ניקמתו מבקשים, נמצא העורר בבריחה באופן קבוע, תוך החלפת מקומות מגורים ומקומות לינה מעת לעת, ובין היתר ברח העורר לחו"ל. נטען, כי משנקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי החשש לחייו הוא אמיתי, אין להגביל את תנועותיו ויש לאפשר לו לנוע בחופשיות משך כל שעות היממה, וזאת על מנת להגן על חייו, חיי אישתו וחיי בתו. בא-כוח העורר טוען כי מטרת מעצר הבית היא להבטיח את התייצבות העורר למשפט, ולא למנוע ממנו לבצע עבירות, כיוון שבמילא אין במעצר בית חלקי כדי למנוע עיסוק בסמים. כן, מוכן העורר להפקיד ערבויות נוספות, ולחתום בתחנת המשטרה בתדירות שתקבע על ידי בית המשפט.

6.בערר לפני הודיע תחילה בא-כוח העורר כי אין לו התנגדות כי העורר יודיע למשטרת ישראל על שינוי הכתובת מעת לעת בה ישהה בשעות הלילה. עם זאת, מבקש בא-כוח העורר, כי אותו הדין יחול גם על תנועותיו של העורר בשעות היום, דהיינו כי יודיע למשטרת ישראל היכן ניתן להשיגו בשעות היום. בדבריו לפניי הביע העורר את

חששו לחייו

מפני הרוצים לנקום בו.

7.בית המשפט המחוזי היה מודע לחששות של העורר ומצא כי האיזון הנכון בין מטרות המעצר לבין הפגת חששו של העורר על חייו מצוי בתנאי השחרור שנקבעו על ידו. איני רואה מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בדבר תנאי השחרור.

עם זאת, השאלה של מתן גמישות גם במשך שעות היום לא עמדה, כך נראה, לפני בית המשפט המחוזי. מבלי להביע דעה כלשהי לגופה של אפשרות זו, הרי נתונה לעורר האפשרות לפנות בנושא זה במסגרת עיון חוזר לבית המשפט המחוזי.

אי לכך הערר נדחה.