בש"פ 520/98 לואי קאסם נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבת רכב ושוד. עם הגשת כתב האישום הורה בית המשפט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. מכאן הערר.

לפי הנטען בכתב האישום בוצע ביום 18.12.97, בשעות אחר הצהריים שוד בסניף בנק הפועלים בטירה. במעשה השוד היו מעורבים ארבעה שודדים רעולי פני וחמושים באקדחים. אחד האקדחים שהשודדים עשו בו שימוש לצורך ביצוע השוד, היה נשקו של השומר בבנק. על פי הנטען, הארבעה נעזרו ברכב שהם גנבו באותו יום מחניון בית החולים מאיר בכפר סבא. השודדים הורו לכל הנוכחים בבנק לשכב על הרצפה ולאחר שעלה בידם לאסוף את שללם בסך 13,430 ש"ח, נמלטו בעזרת רכבם הגנוב, תוך שהם יורים יריות אקדח באויר. עוד יש מקום לציין כי במהלך השוד היכו השודדים חלק מהעובדים והלקוחות שנמצאו אותה שעה בבנק.

בעקבות מידע מודיעיני הצליחה המשטרה ללכוד עוד באותו ערב, בסביבות השעה 19:00, שלושה מבין ארבעת השודדים. השלושה, ביניהם העורר, נעצרו בביתו של אחד ממבצעי השוד, ג'אד עיראקי ויחדיו עומדים הם לדין על פי אותו כתב אישום.

בית משפט קמא קבע כי בידי המדינה ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרם של העורר ונאשם נוסף עד לתום ההליכים. נאשם שלישי שוחרר בתנאים מגבילים.

הראיות שעליהן ביסס השופט קמא את מסקנתו מתוארות על ידו כך:

"כשהגיעו השוטרים לבית ראו את משיב 3 (בעל הדירה) יוצא מתחת לבית, מקום בו נמצאו מאוחר יותר שני אקדחים, אחד מהם אקדח של שומר הבנק. על מחסנית האקדח נמצאה טביעת אצבעו של משיב 1 (נאשם מס' 1). בחדר אחר בבית נמצאו המשיבים 1 ו2- (העורר שלפנינו) כשבידיו של משיב 1 שטרות כסף ומתחת שוקיו של משיב 2 כמות כסף גדולה... לפי הודעת השוטר אילן שמע, שנכנס ראשון לחדר, משיב 2 החל לרעוד ולדמוע כאשר ראה את השוטר נכנס לחדר וכללית מתוארת התנהגות המשיבים שנכחו כ"מבוהלים בצורה מדהימה". בבדיקה מאוחרת יותר הוברר כי מספרי השטרות שהיו בידי משיב 1 ומספרי השטרות שמשיב 2 "ישב" עליהם תואמים שטרות "פתיון" מסומנים, שהיו אותו יום בבנכל 24 בבנק ממנו נשדד הכסף". (הערות בסוגריים - שלי: י.ג.)

בפני חזר וטען סניגורו של העורר כי להערכתו אין למשיבה ראיות הקושרות את שולחו למעשה השוד. לטעמו לא נבדקה כדבעי גרסת האליבי של המשיב.

בא-כוח המדינה נימק בפירוט מדוע צדק השופט קמא כשקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיב.

הסברו של בא-כוח המדינה מניח את דעתי שאכן נבחנה כראוי טענת האליבי ולא נמצא בה כל מאומה.

לאחר עיון ובחינה של חומר הראיות עליו ביססה המשיבה את בקשתה לעצור את העורר עד תום המשפט נגדו, הגעתי למסקנה כי אין להתערב בקביעתו של בית משפט קמא. בעיקר בולט העדר הסבר אמין מצד העורר לקיומה של החזקה התכופה של המצאות הכסף הנשדד ברשותו.

החזקת סכומי הכסף ברשות העורר כמתואר, כשלכך מצטרפות ראיות נסיבתיות נוספות שתוארו גם הן בהחלטת השופט קמא, יש בהן כדי להביא להרשעת העורר במעשה השוד, במידה וראיות אלה יעמדו במבחן ההליך הפלילי.

בנסיבות הענין לא יכולה להיות מחלוקת שקיימת עילת מעצר ונשללת חלופת מעצר. מעשה השוד בבנק כשלעצמו ודרך ביצועו על ידי שימוש בנשק חם תוך הכאת חלק מעובדי הבנק והלקוחות שנמצאו בו, יש בהם כדי להצביע על התנהגות אלימה שטמונה בה סכנה לציבור.

על יסוד כל אלה דין הערר להדחות.