בש"פ 5201/97 מדינת ישראל נ. עמרם טויזר

1.נגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי בתל- אביב כתב אישום (ת.פ. 262/96), בו מיוחסות לו עבירות של יבוא סם מסוכן (קוקאין נוזלי במשקל של כ- 14 ק"ג) והחזקתו של סם זה שלא כחוק.

עם הגשת כתב האישום, נתבקש בית המשפט להורות על החזקת המשיב במעצר עד תום ההליכים; ובית המשפט נעתר לבקשה והורה בהתאם.

2.בינתיים חלפה שנת המעצר והתביעה מבקשת את הארכתו בשלושה חודשים. עם הגשת הבקשה ביום 29.8.97, הוריתי על הארכת המעצר עד לדיון שנקבע להיום, 3.9.97; והיום האזנתי לטיעוני בעלי הדין.

3.באת כוח המדינה מנמקת את הבקשה - לצד ובנוסף לסיכונים ולמסוכנות המתחייבים מאופיין של העבירות נושא האישום - בכך, שהדיון התמשך עד כה בשל קשיים אובייקטיביים לתאם מועדי דיון בין יומנו העמוס של בא כוח המשיב לבין יומנו העמוס לא פחות של בית המשפט; כאשר התביעה היתה מוכנה להתאים עצמה לכל מועד שייקבע.

4.בא כוח המשיב טוען, כי חומר הראיה שנפרש בפני בית המשפט בפרשת התביעה, מעמיד בספק של ממש את ה"סיכוי להרשעה", שעמד בבסיס ההחלטה בדבר מעצר שולחו עד תום ההליכים; ובקשתו היא לקיים דיון בנושא זה במסגרת הבקשה להארכת המעצר.

גישה זו של בא כוח המשיב אינה מקובלת עלי. מקום בירורה של הטענה שמעלה בא כוח המשיב הוא במסגרת בקשה לעיון חוזר בערכאה הדיונית; ובא כוחו של נאשם - במקרה דנן המשיב - אינו רשאי להמתין עד לתום תקופת המעצר של שולחו ולהעלות טענה זו במסגרת ההתנגדות להארכתו (ראו בש"פ 8971/97 חיים אלפסי טרם פורסם; בש"פ 4191/93, גולדין טרם פורסם).

5.גם בא כוח התביעה וגם בא כוח המשיב, מסכימים כי בהתחשב בשלב שאליו הגיע הדיון ניתן לצפות לסיומו תוך חודש ימים; ובלבד שבית המשפט יתן את הכרעת הדין סמוך לאחר הסיכומים שהמועד להשמעתם כבר נקבע.

במצב דברים זה, הנני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב עד ליום 28.11.97, או עד למתן פסק הדין בת.פ. 292/96 הנ"ל, הכל לפי המועד המוקדם יותר.

6.בית המשפט המחוזי מתבקש לעשות כל שניתן להעשות על מנת להשלים את הדיון בפרשה זו מוקדם ככל האפשר.