בש"פ 5209/09 מדינת ישראל נ. פלוני

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, נטען כי המשיב ביצע עבירות שונות כלפי בת זוגו וילדיהם – האחד, יליד שנת 1995 (להלן: הקטין), והאחרים, תאומים, ילידי שנת 2007. למשיב יוחסו עבירות של התעללות, תקיפת קטין על ידי אחראי, תקיפת בן משפחה ואיומים.

בחודש נובמבר 2008 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המדינה, והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר, נדחתה, לאחר ששירות המבחן לא ראה מקום לבוא בהמלצה לשחרור המשיב.

באשר לשלב אליו הגיעו הדיונים בבית המשפט המחוזי בתיק גופו – שמיעתן של הראיות הסתיימה, וסיכומי הצדדים הושמעו בתחילת חודש יוני 2009, והכל ממתינים עתה למוצא פיו של בית המשפט, שטרם קבע מועד לשימוע הכרעת הדין.

במהלך הטיעון בערר הדגיש בא-כוח המשיב, עו"ד ריכטמן, כי המדינה הפריזה בתיאור המעשים שיוחסו לשולחו, ולחלקם אף התברר כי אין אחיזה בראיות. נוכח זאת נטען, כי אין עוד עילה למעצר המשיב, הואיל וגם אם יורשע בחלק מן העבירות, קרוב לוודאי שהעונש אשר יושת עליו לא יעלה על תקופת המעצר.

אין בידי להורות על שחרור המשיב. ההחלטה לעוצרו לא היתה מתקבלת לולא נמצא כי בידי התביעה ראיות להוכחת האישום, כדרישת סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. אותו ממצא מקים עילת מעצר סטטוטורית, וחרף זאת נראה כי ניתן היה להסתפק בעניינו של המשיב בחלופת מעצר, דא עקא, חלופה ראויה אין בנמצא. באותן נסיבות שלא אפשרו את שחרור המשיב עד כה לא חל שינוי, אדרבא, גם מתסקירו האחרון של שרות המבחן (מחודש אדר התשס"ט – אפריל 2009), נעדרת המלצה לשחרר את המשיב נוכח הסיכון הנשקף ממנו.

אי-לכך, וחרף המעצר הממושך, אין בידי להושיע את המשיב, וכל שנותר לקוות הוא כי בית המשפט המחוזי יודיע את הכרעת דינו במועד מוקדם ככל שניתן. אני מורה אפוא על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 9.7.09, או עד למתן פסק-הדין בת.פ. 40224/08 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הכל לפי המוקדם.