בש"פ 5213/14 מושיקו פרנקו נ. מדינת ישראל

1.

ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 24.6.2014 (מ"ת 11952-06-14, כב' סגן הנשיא ב' ארבל ), בגדרה נעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

רקע

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1997 (להלן: החוק ), וניסיון לנשיאת נשק ותחמושת לפי סעיף 144(ב) בצירוף עם סעיף 25 לחוק. מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 7.1.2014 במהלך פעילות משטרתית ללכידת גנבים, פתח כוח משטרה באש לעבר מכונית שפרצה מחסום משטרתי, וכתוצאה מהירי נהרג אחיו של העורר. לאחר האירוע גמלה בליבו של העורר החלטה לפגוע בשוטר ש ' א ' (להלן: השוטר ) שנמנה על הכוח המשטרתי באירוע ואשר לדעת העורר היה אחראי למות אחיו. העורר אסף מידע אודות השוטר ובני משפחתו לרבות כתובת מגוריהם, מקום הימצאו של השוטר מאז אירוע הירי, עיסוקה של אשתו, מספר הטלפון שלה וחשבון הפייסבוק שברשותה. לאחר שהעורר הבין כי קיים קושי לאתר את השוטר אשר הוצא מביתו מטעמי בטיחות, החליט לפגוע בשוטר באמצעות פגיעה ברעייתו. לשם כך תכנן העורר להצטייד ב"סם אונס" ובאקדח, להזמין את רעיית השוטר לכתובת כלשהי למפגש עמו, בתואנה כי הוא מבקש לשכור את שירותיה במסגרת עבודתה, לסממה ולפגוע בה מינית או לירות בה.

על מנת להוציא תוכניתו זו לפועל פנה העורר לחברו (להלן: שמוליק ) ושיתף אותו ברצונו להצטייד בנשק. שמוליק פנה למשטרה, אשר החליטה להפעילו על-מנת לסכל את המעשה. ביום 29.5.2014 נפגשו העורר ושמוליק עם שוטר סמוי (להלן: חוסיין ). במהלך הפגישה ציין העורר בפני חוסיין כי הוא מחפש לרכוש אקדח על מנת לפגוע באמצעותו בשוטר "כשם שזה פגע באחיו". השניים סיכמו כי אדם מטעמו של חוסיין ייצור קשר עם העורר ויספק לו אקדח. בהמשך לאמור, ביום 30.5.2014 יצר סוכן משטרתי סמוי נוסף (להלן: עאבד ) קשר עם העורר, ועוד באותו היום השניים נפגשו. ואכן בפגישה העביר עאבד לעורר אקדח ותחמושת, העורר נטל את האקדח והתחמושת ובטרם הספיק לעזוב את המקום הוא נעצר על ידי כוח משטרתי שנכח במקום.

3.

יחד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. ביום 16.6.2014 התקיים דיון בבקשה במסגרתו נבחנה שאלת קיומה של תשתית ראייתית נגד העורר. באשר לעבירת הנשק קבע בית המשפט כי קיימת תשתית ראייתית מספקת. בנוגע לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה סבר בית המשפט כי יש טעם בטענת העורר, לפיה מעשיו טרם עברו משלב ההכנה לשלב הניסיון. בית המשפט קבע כי על אף שחומר הראיות "מלמד על כוונתו הנחרצת של המשיב [העורר, צ.ז.] לבצע עבירה של פגיעה בכוונה מחמירה באשת השוטר, ועל כך שהוא החל לבצע פעולות פיזיות לשם השלמתה של אותה עבירה, בכך שהצטייד באקדח", הרי שההכרעה בשאלה האם מעשים אלו עברו משלב ההכנה תעשה על ידי ההרכב שידון בתיק העיקרי. מכל מקום נקבע כי עבירת הנשק מקימה עילת מעצר נגד העורר אשר לא ניתן להפיגה באמצעות חלופה. על כן הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כלפיי החלטה זו הוגש הערר שבפניי. לבקשת העורר, בהחלטתי מיום 27.7.2014 מונתה הסנגוריה הציבורית לייצגו בערר דנא.

הערר

4.

לטענת העורר, קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה קיימת תשתית ראייתית בעניינו, שגויה. לטענתו, בקביעתו זו הביא בית המשפט בחשבון את הודעותיו של חברו שמוליק. לשיטתו, לא היה מקום ליתן אמון בגרסת שמוליק, מאחר שלשמוליק היה אינטרס בהפללתו ותמורת סיועו למשטרה הוא זכה בטובות הנאה הקשורות בהליכים הפליליים המתנהלים נגדו. לטענת העורר, השיחה בינו ובין שמוליק הייתה חברית במסגרתה הוא הלין על פעולת המשטרה שהביא למות אחיו, אך הוא לא אמר כי בכוונתו לפגוע בשוטר או בבני משפחתו, וכי שמוליק הוא זה שקישר אותו עם סוכני המשטרה אשר יספקו לו נשק. העורר מציין כי המפגש בינו ובין חוסיין כלל לא תועד, ובהעדרו של תיעוד כאמור, טוען העורר, נגרם לו נזק ראייתי ונפגעה יכולתו להוכיח את גרסתו באשר לתוכן השיחה. בדומה, טוען המבקש כי השיחות הטלפוניות שניהל עם הסוכן השני – עאבד (לצורך תיאום המפגש), אף הן לא הוקלטו ואף בכך נגרם לו נזק. לטענת העורר פעולת הסוכנים עולה כדי הדחה. לשיטתו, חוסיין הוא זה שהציע לו להצטייד בנשק כמעט ללא עלות, והוא זה שקישר בינו לבין עאבד, כאשר עאבד הוא זה שיצר עימו קשר, הודיע לו על זמן ומיקום המפגש ונתן לו את הנשק. לטענת העורר, הוא כלל לא התבטא בדבר רצונו לרכוש נשק ולא גילה את כוונתו ביחס לנשק, אלא ביקש לקנות מידי עאבד סמים בלבד. עוד טוען העורר כי מעצרו התרחש מיד לאחר שהוא קיבל לידיו את שקית עם הנשק, וייתכן שאם הייתה ניתנת לו שהות נוספת "לעכל" את הסיטואציה בה מצא עצמו כשעאבד מסר לו נשק, המצב היה משתנה.

באשר לעבירת חבלה בכוונה מחמירה טוען העורר כי מהתשתית הראייתית הקיימת לא ניתן ללמוד על כוונתו של העורר לבצע עבירה זו, ואין בחומר הראייתי להקים את יסודותיה. לכל היותר, טוען העורר, ניתן להסיק מחומר הראיות כי מעשיו היו בגדר הכנה בלבד וטרם הגיעו לשלב ה"ניסיון". עוד טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי משלא בחן את חלופות המעצר שהוצעו על ידו ואשר בכוחן לאיין את מסוכנותו הנטענת.

בדיון שבפניי הוסיף והדגיש בא כוחו של העורר כי מטרת המפגש של העורר עם הסוכן הייתה לצורך רכישת סמים ולא נשק. מכל מקום, נטען כי אין להסיק מרכישת הנשק כי מעשיו של העורר עברו משלב ההכנה לשלב הניסיון.

5.

לעמדת המשיבה העורר שיתף את שמוליק בתוכניתו המפורטת לפגיעה באשת השוטר. לשיטתה, אין מדובר בשיחה חברית, בה "פתח העורר את ליבו" בפני שמוליק, אלא העורר פירט בגדרה את תוכניתו "עד לפרט האחרון" בדבר האופן בו יצור קשר עם אשת השוטר, יסממה ויאנוס אותה. המשיבה אף דוחה את טענת העורר כי שמוליק ניסה להפלילו. לטענתה, שמוליק מסר את הודעתו בדבר כוונותיו של העורר עוד בטרם הובטחה לו טובת הנאה. לשיטת המשיבה, עיון בשיחות אינו מלמד על הדחתו של העורר אלא ניתן להסיק מהן כי הוא חיפש אקדח ולא סמים. כן נטען כי כאשר עאבד הציג לעורר את האקדח הוא לא הסתייג ממנו, אלא ביקש מעאבד לעטוף את האקדח ולהכניסו לשקית. לשיטת המשיבה, תוכניתו המפורטת של העורר, יחד עם הצטיידותו בנשק, מלמדים כי הוא עבר משלב ההכנה לשלב הניסיון בכל הנוגע לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה (עבירה הכוללת בהגדרתה גם מצב של ניסיון). בהקשר זה המשיבה הבחינה בין תוכניתו של העורר לאנוס את אשת השוטר, אשר בגינה לא ייחסה לו עבירה של ניסיון אונס מאחר שלא בוצע "הצעד הנוסף" למימוש התוכנית, ובין תוכניתו לפגוע בה בנשק, אשר לגביה בוצע אותו "צעד נוסף" והוא – השגת הנשק. בכך, נטען, עבר העורר משלב ההכנה לשלב הניסיון. מכל מקום נטען, כי עבירת הנשק מקימה כשלעצמה עילה למעצרו של העורר ומכלול הראיות מלמד על מסוכנותו הרבה המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. בנוסף ציינה המשיבה כי לעורר עבר פלילי מכביד הכולל אף ריצוי מאסרים קודמים.

דיון והכרעה

6.

לאחר העיון בערר, בטענות הצדדים ובחומר הראיות הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. אני שותף לעמדת בית המשפט המחוזי כי מקומה של השאלה האם מעשיו של העורר המתוארים בכתב האישום, ככל שהם נוגעים לעבירת גרימת חבלה בכוונה מחמירה, יצאו משלב ההכנה ועברו לשלב הניסיון, להתברר במסגרת ההליך העיקרי. ההכרעה בשאלה זו, כרוכה בהכרעה בנתונים עובדתיים ומשפטיים הקשורים במעשי העורר, אשר אינה נדרשת בשלב הנוכחי. ואולם, סבורני כי מכלול הנסיבות במקרה דנא, כפי שיפורט להלן, מצדיקות את המשך מעצרו של העורר אף בלי שאכריע בשאלת פליליותם של מעשי העורר הקשורים בקידום תוכניתו לפגיעה באשת השוטר. עם זאת, אף בהעדר הכרעה בשאלת פליליות המעשים, הרי שראוי ליתן להם משקל לצורך בחינת מסוכנותו של העורר (בשונה מהשאלה הראייתית) כפי שאעמוד על כך בהמשך.

7.

שונים הם פני הדברים ביחס לעבירת הנשק, אשר לגביה סבורני כי בחומר הראיות קיימת תשתית ראייתית ברמה הנדרשת, בעלת פוטנציאל ראייתי להוכחת אשמתו של העורר. רצונו של העורר להשיג אקדח עולה, בין היתר, מהודעתו של חוסיין מיום 30.5.2014 וכן מהודעתו של שמוליק מיום 3.6.2014. כפי שעולה מהודעותיהם, העורר ביקש להשיג אקדח על מנת לנקום את מות אחיו. לאחר ששמוליק החל לפעול בתיאום עם המשטרה, הוא קישר בין העורר ובין חוסיין, אשר הציג עצמו, כסוכן סמים וכחבר של אחיו המנוח של העורר, וכאמור, העורר שיתף אף את חוסיין בתוכנית הנקמה ורצונו לפגוע בשוטר. על מנת לסייע לעורר להשיג נשק, קישר חוסיין בין העורר ובין הסוכן הנוסף – עאבד, ותיאם מפגש ביניהם. צפייה בסרט (מ.ט. 633/14) המתעד את המפגש בין העורר לבין עאבד אינה מתיישבת עם טענתו של העורר כי הוא כלל לא היה מעוניין לרכוש אקדח. עוד בטרם המפגש עאבד אמר לעורר כי אינו מעוניין "להיכנס עם הדבר לטבריה". בהמשך, לאחר שהעורר הגיע למקום המפגש, השניים דיברו ביניהם ועאבד יצא מהרכב ושב אליו כשבידו שקית ובה אקדח, כשהוא נתון בתוך בד מגולגל. כשעאבד הוציא את האקדח מהבד לא רק שהעורר לא נראה מופתע, ולא הגיב בדרך ממנה ניתן להבין כי האקדח אינה המטרה לשמה הגיע למקום, אלא העורר ביקש מעאבד שישוב ויעטוף את האקדח בבד ויחזירו ולשקית. ואכן, עאבד עטף את האקדח בבד, הכניסו לשקית ולאחר מכן העביר את השקית לידי העורר, והעורר נטל אותה מידי עאבד לידיו. לטעמי, די באמור כדי למלא אחר הדרישה הראייתית לשלב בו אנו מצויים.

8.

סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים מקים חזקת מסוכנות סטטוטורית בעניינו של נאשם ב"בעבירות בטחון", אשר עבירות נשק כלולות בהן. נפסק כי מסוכנות זו תישלל אך במקרים נדירים, זאת בשל החומרה הרבה הגלומה בעבירות אלו (ראו למשל: בש"פ

3757/11 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 19 (15.6.2011)). סבורני כי לא עלה בידי העורר לסתור את חזקת המסוכנות שקמה בעניינו. מכלול נסיבות המקרה מעידות על המסוכנות הרבה הנשקפת מהעורר. כאמור לעיל, העורר סבר כי מצא את "האחראי" למות אחיו ורקם תכנית נקמה בו. משהבין העורר כי השוטר הורחק מביתו הוא החליט לפגוע בשוטר באמצעות רעייתו. לשם כך העורר אסף מידע רלוונטי אודות אשת השוטר ועיסוקה. מהשיחה המוקלטת בין העורר לבין שמוליק (56-13) ניתן להבין עד כמה קונקרטית ומפורטת הייתה תוכניתו זו. כך בשיחה המוקלטת שיתף העורר את שמוליק בדרך בה כדאי ליצור קשר עם אשת השוטר, באופן שלא יתעורר חשדה, לשם קביעת המפגש עמה, במהלכו תכנן העורר לפגוע בה מינית ולאחר מכן לפגוע בה באמצעות האקדח. בכדי להגשים תכניתו זו פעל העורר להשגת אקדח באמצעות הסוכנים המשטרתיים ואכן הוא נעצר כשהאקדח בידיו. לנתונים אלו מצטרף עברו הפלילי המכביד מאוד של העורר הכולל הרשעות וריצוי מאסרים בגין עבירות רבות ושונות, בין היתר עבירות של תקיפה, החזקת סכין, איומים, פריצה, גניבה, תקיפת שוטר ועוד. נוכח מכלול האמור, לא מצאתי מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה קמה עילת מעצר נגד העורר ולא ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו באמצעות חלופת מעצר.

בשולי הדברים אעיר כי על פני הדברים לא מצאתי בחומר הראיות עיגון של ממש לטענות העורר כי סוכני המשטרה פעלו "כסוכנים מדיחים". מכל מקום, בחינת טענות אלו לעומקן ראוי שתעשה במסגרת ההליך העיקרי (השוו: בש"פ

1924/14 מדינת ישראל נ' זוננשוילי , פסקה 11 (24.3.2014)); בש"פ

4395/13

עבאסי נ' מדינת ישראל , פסקה 18 (27.6.2013)).

אשר על כן, הערר נדחה.

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

14052130_L02.doc

יח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il