בש"פ 5218/08 אחמד פאוד נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא י' כהן) אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של שוד, קשירת קשר לביצוע פשע והסתייעות ברכב לביצוע פשע. על-פי הנטען, ביום 2.9.07 הגיע העורר עם אדם נוסף לתחנת דלק שנמצאת בכביש עוקף נצרת, וכשהשניים ראו שהמתדלק העובד בתחנה (להלן: המתלונן ) נכנס לרגע לחדר השירותים, החליטו לבצע גניבה מהחנות שבתחנה. הם הסתירו את פניהם באופן חלקי, כיבו חלק מהאורות בחנות וכשהמתלונן יצא מהשירותים ונכנס לחנות, היכה אותו אחד מהם בפניו ואז משכו אותו השניים לתוך החנות כשהם מכים אותו באמצעות ידיהם ורגליהם בכל חלקי גופו. בהמשך, הכניסו אותו למשרד שבחנות, לקחו ממנו את מכשיר הטלפון הנייד שלו, ולאחר שמנעו ממנו לצאת מהמשרד, נטלו מהחנות קופסאות סיגריות וסוללות וברחו מהמקום באמצעות רכביהם. כתוצאה מתקיפתו נגרמו למתלונן כאבים.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בא-כוח העורר הסכים כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה ועילה למעצרו אך טען כי התשתית הראייתית אינה קיימת ביחס לכל העבירות, כי בסופו של יום העורר יורשע בעבירות קלות מאלו המיוחסות לו, וכי מכל מקום, ניתן להשיג את מטרת המעצר תוך שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את טענות העורר ונעתר לבקשת המדינה. נקבע, כי חומר החקירה הלכאורי מלמד על כך שקיימת תשתית ראייתית של ממש הקושרת את העורר למיוחס לו, ואף יותר מכך, כי בחינת חומר הראיות מלמדת שמדובר בראיות לכאורה בעוצמה ממשית וגבוהה המקימות פוטנציאל ממשי להרשעת העורר במיוחס לו. עוד נקבע כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות עילות למעצרו וחזקת מסוכנות וכי אלו לא נסתרו בענייננו. אשר לאפשרות להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, קבע בית המשפט כי מחד גיסא הוצג העורר כאדם נורמטיבי המבקש להמשיך וללמוד ושאין לחובתו הרשעות קודמות, אך מנגד, קיים חשש ממשי כי ינסה לשבש הליכי משפט ויפגע בתקינות ההליך הפלילי, וזאת בפרט על רקע הפנייה שכבר נעשתה למתלונן לביטול תלונתו ועל רקע העובדה כי החשוד השני באירוע טרם נתפס. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט, כי אין בחלופות שהוצעו בבית הוריו של העורר או בבית דודיו כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו ואת החשש שכבר יצא מן הכוח אל הפועל לפגיעה בתקינות ההליך הפלילי. עוד ציין בית המשפט כי שקל האם איזוק אלקטרוני יוכל להביא לאיון מסוכנותו של העורר כנדרש, אך ציין בהקשר זה כי שחרור בערובה עם איזוק אלקטרוני מחייב מתן אמון בנאשם כי יעמוד בתנאים, וכאשר מדובר בעורר שכבר אישר ראשיתו של שיבוש הליכי משפט, לא ניתן ליתן בו את האמון הנדרש. בנסיבות אלו, נעתר כאמור בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

4.

לטענת העורר, שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי חלופות המעצר שהוצעו אינן יכולות לשמש תחליף הולם למעצרו ולאיין במידה הנדרשת את המסוכנות הלכאורית הנשקפת ממנו. לדבריו, בית המשפט ייחס משקל מופרז לעובדה כי נעשתה פנייה קודמת למתלונן, הגם שזו כלל לא היתה מצדו, ושגה בכך שהסיק ממנה על חשש לשיבוש הליכי משפט ולפגיעה בתקינות ההליך. עוד שגה לטענתו בית המשפט בכך שייחס משקל מופרז לעובדה כי שותפו של העורר לעבירה טרם התייצב; בכך שהתעלם מהמלצות חיוביות של שירות המבחן אשר הונחו בפניו אף שלא הוגש תסקיר של ממש בשל העיצומים שננקטים בשירות; ובכך שקבע כי איזוק אלקטרוני לא יוכל לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. בנוסף, שגה לטענת העורר בית המשפט בכך שלא נתן את המשקל הראוי לנסיבות הרבות לקולה. בהיבט זה מדגיש הוא בפרט כי שיתף פעולה בחקירה; כי אין הרשעות קודמות בעברו; כי במשך 10 חודשים לאחר האירוע היה משוחרר ולא היה מעורב בכל תקרית; וכי עד לאירוע ניהל אורח חיים נורמטיבי והצטיין בלימודיו.

בדיון שנערך בפניי, עדכן בא-כוח העורר כי שותפו של מרשו לביצוע העבירות נעצר בשבוע שעבר וכי הוגש נגדו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. כן ציין הוא כי העביר לבא-כוח המשיבה הצעה לחלופת מעצר נוספת שלא הוצגה עדיין בפני בית המשפט המחוזי. בסיכומם של הדברים טען הסנגור כי אין חומרה מיוחדת בנסיבות האירוע המיוחס לעורר וכי על רקע עברו הנורמטיבי, על רקע היותו ללא הרשעות קודמות ועל רקע שיתוף הפעולה מצדו, יש לקבוע כי ניתן להשיג את מטרות המעצר באמצעות אחת מן החלופות שהוצעו ולשחררו ממעצר בהתאם.

5.

עמדת המשיבה הינה כי אין להיעתר לערר. לדברי בא-כוחה, תשתית הראיות נגד העורר מוצקה ועומדת בדרישה לקיומן של ראיות לכאורה. מדובר במעשה שוד אלים וברוטאלי, המלמד על המסוכנות הנשקפת מן העורר, ואין לקבל לטענתו גם את הטענה כי נוכח מעצרו של השותף אין עוד חשש לשיבוש הליכים. כן דחה בא-כוח המשיבה את הטענה כי העורר שיתף פעולה בחקירה וציין כי שיתוף הפעולה החל רק בשלב מאוחר בעוד שבתחילה הכחיש העורר את מעורבותו באירוע. לטענת בא-כוח המשיבה יש אפוא לדחות את הערר ככל שהוא נוגע לשתי החלופות שנבחנו, ואילו באשר לחלופת המעצר הנוספת הרי שמשזו לא הובאה בפני בית המשפט קמא, יש להציגה בפניו במסגרת בקשה לעיון חוזר וכך גם להמתין לקבלת התייחסות שירות המבחן אליה.

6.

לאחר שעיינתי בערר ובהחלטת בית המשפט המחוזי, ולאחר ששקלתי את הטיעונים שהעלו בפניי הצדדים, מצאתי כי דין הערר להידחות. דומה שאין מחלוקת אמיתית באשר לקיומה של תשתית ראייתית מספקת לצורך שלב זה של ההליכים, בפרט על רקע הודאתו של העורר בעיקרי המיוחס לו, וגם אם לעורר השגות כאלו ואחרות בעניין זה הרי שראוי כי אלו תיבחנה לגופן על-ידי הערכאה הדיונית במסגרת ההליך העיקרי. הלכה למעשה אין העותר חולק גם על קיומה של עילה למעצרו, כך שהשאלה העיקרית הינה אפוא באשר לקיומה של חלופת מעצר. בית המשפט המחוזי בחן את שתי חלופות המעצר שהוצגו בפניו – בבית הוריו של העורר ובבית דודיו –

ובסיכומו של דבר מצא כי אין בהן כדי לאיין במידה מספקת את המסוכנות הנשקפת ממנו ואת החשש הקיים במקרה דנן מפני שיבוש הליכים. לא מצאתי עילה להתערב בשיקול-הדעת שהופעל בעניין וכך גם במסקנתו הסופית של בית המשפט. האירוע המיוחס לעורר הינו חמור, וגם בהתחשב בעברו הנורמטיבי, אין להקל ראש במסוכנות הלכאורית הנשקפת מן העורר לציבור לאור האישומים המיוחסים לו. בנוסף, כפי שציין בית המשפט המחוזי, נעשו פניות קודמות למתלונן על מנת לגרום לו לבטל את תלונתו, ואף שהעורר טוען כי פניות אלו לא היו מצידו, הרי שאין מחלוקת כי הדבר היה בידיעתו. בנסיבות אלו, אכן קיים חשש מפני שיבוש הליכים, ואין בעובדה כי שותפו של העורר נעצר לאחרונה כדי להסיר לגמרי חשש זה. אשר לחלופת המעצר הנוספת שמציע הסנגור כעת, מבלי להביע כל עמדה לגופם של הדברים, ראוי שחלופה זו תיבחן על-ידי הערכאה הדיונית, ככל הניתן תוך קבלת עמדת שירות המבחן בעניין. ממילא, אין מקום לעשות זאת במסגרת ההליך הנוכחי.

הערר נדחה אפוא.