בש"פ 522/10 אורן חזן נ. מדינת ישראל

בתאריך 21.12.09 נמצא העורר נוהג ברכב במהירות של 135 קמ"ש במקום בו מותרת מהירות של 80 קמ"ש בלבד. בשימוע שנערך לעורר בתאריך 22.12.09, נשמע הסברו ובעקבות כך הוחלט לפסול אותו מנהלית מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 30 ימים.

העורר פנה לבית המשפט לתעבורה בבקשה לבטל את ההחלטה המנהלית, הואיל וטופס השימוע שנמסר לידיו לא נחתם על ידי קצין משטרה, ונעדרים ממנו גם פרטיו של החותם ודרגתו. ברם, במהלך הדיון הציגה המשיבה בפני צילום של הטופס המקורי הזהה לחלוטין לזה שנמסר לעורר, ועליו מתנוססת חתימת הקצין וחותמתו. העורר סבר כי אותו הטופס נחתם רק לאחר שבא-כוחו פנה למשטרה, ולעניין זה קבע בית המשפט כי " לא הוצגה כל ראיה לכך שבשעת שליחת הפניה למשטרה ובמקור לא היה הצו המקורי חתום כדין על ידי הקצין הפוסל".

בית המשפט לתעבורה דחה אפוא את הבקשה לביטול החלטת הפסילה, ובערר על החלטה זו, שנדחה אף הוא, נקבע כי לא הופרה זכות מהותית כלשהי של העורר, והכוונה לכך שהשימוע נערך בנוכחותו, על ידי קצין מוסמך לכך, וניתנה לו זכות טיעון. כמו כן, לא נטען כי הטופס נחתם על ידי מי שלא ערך את השימוע, או שהעורר ביקש ולא נענה לבקשה לקבל את פרטיו של הקצין. בנסיבות אלו סבר בית המשפט המחוזי כי מדובר לכל היותר בפגם טכני, ובהחלטה זו עוסק הערר שבפני.

דינו של הערר להדחות, ומטעמיו של בית המשפט המחוזי. לכאורה, פרטיו של הקצין, דרגתו ותפקידו הוטבעו על טופס המקור של הפסילה המנהלית, אולם גם אם פרטיו של הקצין הושלמו שלא בנוכחות העורר, ואינני קובע כך, מדובר בפרט זניח שאינו פוגם בזכות דיונית או מהותית כשלהי של העורר. בנסיבות אלו מקובלת עלי השקפתו של בית משפט קמא לפיה מדובר לכל היותר בפגם טכני, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.