בש"פ 5222/03 שמעון אבוטבול נ. מדינת ישראל

העורר נעצר עד תום ההליכים מכוח החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב. על החלטה זו הוגש ערר אותו דחה בית המשפט המחוזי, ובהחלטה אחרונה זו עוסק הערר שבפני.

בכתב האישום שהוגש נגד העורר ושנים אחרים נטען, כי הם קשרו עם אחרים למשוך במרמה כסף מכספומטים, באמצעות כרטיסי אשראי מזויפים. נראה, כי מדובר ברשת ענפה שפעלה במסגרת של חוליות, ובראשה של זו עליה נמנה העורר, עמד אחד – טירן נס. נטען, כי העורר וחבריו קיבלו מידיו של טירן כרטיסי אשראי מזויפים, עליהם היו מדבקות ובהן רשומים הקודים הסודיים של כרטיסי האשראי. עיקר פעילותה של החבורה התבצעה בימים שלישי ורביעי בחודש דצמבר 2002, ושללם של המבצעים היה ניכר, כשחלקם של העורר וחבריו בשלל נקבע על פי אחוז מסוים מתוך הסכום שכל אחד מהם הצליח למשוך.

אחת הראיות המרכזיות כנגד העורר היא גרסתו של טירן נס, אשר מסר, בין היתר, כי לצורך ביצוען של העבירות שחייבה תנועה מהירה בין כספומט למשנהו, השתמשו הוא וחבריו בקטנועים אותם שכרו. חקירת המשטרה אימתה גרסה זאת, ואף נתפסו חוזים לשכירת הקטנועים עליהם מתנוססים שמו של העורר וחתימתו. זאת ועוד, במהלך החקירה פעל מדובב בתאו של העורר, וזה שמע מפיו את הטענה לפיה היה "בורג קטן במערכת", וכן ניתן היה להבין מפיו, כי מעורבים אחרים בפרשה יצטרכו לשלם את שכרו של סנגורו. מעבר לאמירות אלה, בחר העורר לשתוק בחקירתו, ואף שזכותו לעשות זאת, מותר לתהות מדוע בוחר מי שלא חטא למלא את פיו מים.

כל האמור עד כה מלמד, ובניגוד להשקפת בא-כוחו המלומד של העורר, עו"ד אבנון, כי נגד העורר ניצבת תשתית של ראיות שאם תזכה לאמונו של בית המשפט נראה, לכאורה, שיהיה בה לבסס את הרשעת העורר בעבירות שיוחסו לו. אך בכך לא די למעצרו של נאשם, הואיל ובית המשפט מצווה להוסיף ולבחון אם מתקיימת עילת מעצר, ואם ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך אחרת.

התמונה המצטיירת מהראיות היא, שהעורר וחבריו היו חלק מרשת מסועפת וממודרת שפעלה כדי להוציא במרמה כספים מחשבונות של לקוחות בנקים. נדמה כי גם מותר להוסיף ולקבוע כבר בשלב זה, כי לפעולתה של הרשת קדם תכנון קפדני ותחכום רב, שבסופם הצליחו חבריה לשלשל לכיסם סכומים נכבדים. כל אלה יחד מחייבים את מעצרו של העורר, ומסקנה זו מתחייבת גם מכך שחרף מעצרם של העורר ואחדים מחברי הרשת, טרם נחשפה הפרשה במלואה, ורבים הם הפרטים שנותרו עלומים. במצב זה קיים חשש של ממש ששחרור העורר יגרום לשיבוש מהלכי משפט, ומכאן מסקנתי כי לא נפל פגם בהחלטותיהן של שתי הערכאות שקדמו לי.

הערר נדחה.