בש"פ 5225/01 מחמד רחאל נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י. אברמוביץ) לעצור את העורר עד סיום ההליכים. העורר הואשם ביבוא סם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד. ע"פ הנטען בכתב האישום עובר לתאריך 28.4.01, קשרו העורר ונאשם 2 קשר לייבא סם מסוכן מסוג קוקאין מלבנון לישראל. הנאשמים הם בני דודים.

2.בכתב האישום נטען כי - ביום 28.4.01, העביר העורר ביחד עם נאשם 2, בכתב האישום, חמש חבילות שהכילו סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל נטו של 4.888.54 גר' (להלן: "הסם"). העורר ונאשם 2 הכניסו את חבילות הסם לשק אותו הטמינו באזור המחבוא. במהלך אותו יום, נמצא התיק ובו הסם על ידי המשטרה. המשטרה הותירה את התיק במקום המחבוא וארבה במקום לבעליו.

עוד נטען בכתב האישום כי ביום 8.5.01, בסמוך לשעה 02.00, הגיעו הנאשמים אל מקום המחבוא של התיק על מנת לקחתו. כאשר התכופף נאשם מס' 2 אל התיק והרימו, קפצו לעברו אנשי המשטרה שארבו במקום. העורר נמלט תוך שאנשי המשטרה דולקים אחריו בצעקות 'עצור משטרה'. במהלך בריחתו הצליח העורר להימלט מאנשי המשטרה והסתתר במעבה שיחים במקום, עד שנעצר כשעה לאחר מכן בידי כח צבאי שהוזעק למקום לסייע לשוטרים בחיפושיהם אחריו.

3.ב"כ נאשם מס' 2, הסכימה למעצרו עד לתום ההליכים. עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר (נאשם מס' 1) עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כב' הנשיא י. אברמוביץ) נעתר לבקשה והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט ציין כי אין ראיות נגד העורר בעניין הקשר, העברת הסם והטמנתו במקום המחבוא, אלא אך ורק בעניין המיוחס לעורר לגבי ה8.5.01-. על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

4.בא כוחו של העורר, עו"ד פלדמן, טען בבקשתו כי אין בידי התביעה ראיות לכאורה נגד מרשו. לטענתו, טעה בית משפט קמא בקובעו כי העורר הוא האדם שהגיע עם נאשם 2 לקחת את הסמים ממקום המסתור וכי הוא מעורב בעסקה. אין לטענתו, ראיות אשר קושרות את האיש אשר נמלט ממקום המסתור לעורר. כל הראיות שיש בידי התביעה הן כולן נסיבתיות, ואין בהן כדי לסתור את גירסת העורר לפיה העורר שהה בכביש הצפון לאחר שנפל על סלע בעיצומו של ציד דורבנים. איש מהשוטרים לא זיהה את העורר מגיע למקום הסם או נמצא בקירבתו. השוטרים גם לא זיהו את העורר במסדר הזיהוי. כמו כן לא בוצע מסדר זיהוי להשוות בין עקבות נעליים ליד מקום הסמים לטביעת נעל של נעלי העורר.

5.עוד מציין הסניגור, כי נאשם 2, הודה במהלך חקירתו כי הוא יוזם העיסקה והוא ש"הזמין" את הסמים מלבנון, קיבלם והטמינם במקום המחבוא והודה גם כי הוא שהגיע לאותו מקום בכדי לאסוף את הסמים. נאשם 2 'ניקה' לחלוטין את העורר והסביר כי לעורר לא היה כל חלק ביבוא הסמים וכי העורר לא ידע כלל כי במקום יש סמים.

6.עו"ד פלדמן מסכים (ובצדק), כי גרסתו של העורר היא גרסה מעוררת חשד, שיש בה תמיהות. עם זאת, טען הוא כי דחית גרסת נאשם אינה תחליף לחובת המאשימה להניח מסכת ראיות לכאוריות להוכחת האשמה. הראיות הן לטענתו נסיבתיות בלבד, ואין בהן כשלעצמן בסיס מספיק להרשעה, ועל כן גרסת הנאשם לא תעלה ולא תוריד.

7.עו"ד לוין, ב"כ המשיבה, הפנתה אותי לראיות רבות בהן עיינתי. ואולם, נראה לי כי התשובה לטענתו של עו"ד פלדמן על כך שדחיית גרסת הנאשם אינה תחליף לחובת המאשימה להניח מסכת ראיות לכאוריות, הינה, בפשטות, שהמאשימה, הניחה גם הניחה, תשתית לכאורית. גרסאותיו המתפתלות המשתנות והתמוהות של העורר רק מחזקות תשתית זו.

8.כוחות המארב ראו שניים תרים אחר הסם המוחבא. כשמצאו אותו - נמלט אחד מן השניים מן המקום. העורר מסר גרסה לפיה היה, כאמור, עם בן דודו, הנאשם האחר. הנאשם האחר מצדו מסכים שהיה עמו עוד אדם, אלא שזה איננו העורר, אלא אדם ששמו סמי. מרגע שהעורר קשר עצמו אל הנאשם האחר וזה האחרון נתפס בכף בעת שניסה להוציא את הסם יחד עם אחר - יש בכך תשתית לכאורית מספקת המצדיקה מעצר.

9.בבחינת למעלה מן הצורך אעיר כי בגרסאות השונות של העורר יש ראשית הודיה. ישנן גם ראיות נסיבתיות נוספות, הקושרות את העורר לזירת מציאת הסם, אך די במה שצוין לעיל, ואיני רואה צורך לפרט.

10.הכמות הגדולה של הסם (4.888.54 ק"ג קוקאין) די בה, כשלעצמה, כדי להצביע על המסוכנות הנשקפת מהעורר.

11.אני דוחה את הערר.