בש"פ 5226/13 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

נגד העורר, יליד 1995, הוגש כתב אישום שבו מיוחסות לו ולשלושה אחרים (להלן:

הנאשמים ) עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה בנסיבות מחמירות מ מני ע של גזענות. לפי כתב האישום, הנאשמים הגיעו לחוף חורי בכנרת ביום 28.2.2013 והבחינו בזוג ערבי שנפש במקום (להלן: המתלוננים ). העורר וחבריו החליטו לתקוף את הזוג אך בשל מוצאם. אחד הנאשמים ניגש אל אוהל המתלוננים ופתח אותו, נאשם נוסף החזיק בידו סכין קפיצית שאותה כיוון לעבר המתלונן, נאשם אחר החזיק בידו בקבוק שתייה חריפה. אחד הנאשמים נכנס אל תוך האוהל שבידו קסדה, צעק לעבר המתלונן "תצא מהכנרת יא ערבי", וחבט בחוזקה בראשו של האחרון באמצעות הקסדה. המתלונן ניסה להימלט, אך לאחר שרץ חמישה מטרים התמוטט בעקבות החבטות שספג. הנאשמים התאספו מסביב למתלונן ותקפו אותו באמצעות אגרופים ובעיטות וגררו את הנאשם לכיוון האגם, שחלקם צועקים "תטביע אותו, תטביע אותו" ו"ערבים באתם לקחת את הכנרת". הנאשמים וצעירים נוספים אף יידו אבנים לעבר המתלונן. כאשר בת זוגו של המתלונן ניסתה לסייע לו, אחד הנאשמים היכה אותה באמצעות בקבוק שתייה חריפה, וחלק מהנאשמים דחפו אותה לכיוון האגם וצעקו לעברה "את ערבייה, אנחנו נהרוג אותך". המתלוננים הצליחו להימלט לכיוון הטיילת, כשהנאשמים והאחרים רודפים אחריהם, עד שהצליחו להזעיק את המשטרה. כתוצאה מהמעשים הללו, אושפז המתלונן בבית החולים לארבעה ימים, ונדרשה התערבות כירורגית.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. ביום 18.4.2013 שוחרר העורר למעצר בית מלא בבית הוריו בטבריה בתנאים מגבילים, שביניהם גם פיקוח אלקטרוני. ביום 14.5.2013 התיר בית המשפט המחוזי לעורר לצאת לתפילות בוקר בליווי. בדיון שהתקיים ביום 14.7.2013, הסכימו הצדדים להגשת תסקיר מעצר לבחינת תנאי שחרורו של העורר. העורר ביקש כי יותר לו לצאת מביתו מדי יום לשעתיים כדי לחפש עבודה וכי יאושר לו לשהות מחוץ לביתו במהלך שתי חופשות משפחתיות יחד עם בני משפחתו, אף זאת בתנאי מעצר בית מלא. לאחר שמיעת טענות הצדדים, החליט בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם ) להותיר את תנאי השחרור על כנם. בית המשפט דחה את הבקשה לצאת לחופשות האמורות מהטעם שבמקומות המוצעים לא קיים פיקוח אלקטרוני. עוד דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העורר לצאת מביתו לחיפוש עבודה, תוך הדגשה כי העורר לא עבד לפרנסתו או לפרנסת משפחתו עובר למעצרו. בתסקיר מעצר שהוגש ביום 21.7.2013, המליץ שירות המבחן על שעת התאווררות אחר הצהריים כל יום בליווי מפקח, וכן המליץ לאשר את היציאה לחופשה גם ללא איזוק אלקטרוני, לאחר שסבר כי ניתן לסמוך על הורי העורר לפקח עליו. לאחר בחינת תסקיר המעצר, לא מצא בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא א' אברהם ) לסטות מההחלטה הקודמת בנוגע ליציאה לחופשה, אך אישר – בהתאם להמלצת שירות המבחן – שעת התאווררות אחר הצהריים כל יום בליווי מפקח.

3.

מכאן הערר שלפניי, המכוון להחלטות האמורות. העורר שב ומבקש כי יותר לו לצאת עם בני משפחתו לשתי חופשות משפחתיות אצל קרובים, במהלכן הוא ישהה בתנאי מעצר בית בפיקוח הוריו. עוד מבוקש להרחיב את חלון ההתאווררות אחר הצהריים לשעתיים, כדי לאפשר לעורר לחפש עבודה. בהיבט זה, טוען ב"כ העורר כי אין מקום לשלול אפשרות יציאה לעבודה, שכן העורר עבד בעבר בעבודות מזדמנות.

4.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לדבריה, אין כל נסיבות חדשות המצדיקות שינוי בתנאי החלופה, ואף להיפך, המשיבה מדגישה כי העורר מסתבך פעם אחר פעם, ואינו מגלה הבנה לחומרת מצבו. מלבד התיק דנן, הוגש נגד העורר כתב אישום נוסף בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שעניינו עבירת אלימות חמורה שבוצעה כלפי מנקה עובד עירייה (ארבעה ימים לפני האירוע נושא כתב האישום הנוכחי). בנוסף, העורר הורשע – לפי הודאתו – בעבירות הסגת גבול וגניבה שבוצעו ביום 20.10.2012. לכך יש להוסיף כי ביום 15.5.2013 נפתח נגד העורר תיק בגין הפרת הוראה חוקית, לאחר שנפגש עם חבר בקרבת ביתו, אך מחוץ למסגרת המותרת שקבע בית המשפט המחוזי.

5.

דין הערר להידחות. לא מצאתי כי ישנן נסיבות חדשות המצדיקות שינוי בתנאי מעצר הבית שבהם נתון העורר. בית המשפט קמא התיר למבקש – על סמך המלצת שירות המבחן – שעת התאווררות מדי אחר הצהריים, והעורר לא הצביע על טעמים שיש בהם כדי לסטות מהמלצה זו. אשר לחופשות המשפחתיות, בית המשפט המחוזי מצא כי בעניינו של המבקש לא ניתן להסתפק בפיקוח אנושי בלבד, אלא נדרש פיקוח אלקטרוני. לא מצאתי להתערב בקביעה זו. העבירה המיוחסת לעורר ונסיבות ביצועה, יחד עם כתב האישום הנוסף שהוגש נגדו, מלמדים על מסוכנות רבה. מדובר בתקיפה על רקע גזעני, שמעידה על מסוכנות כללית ורחבה, ולא מסוכנות פרטנית כלפי אדם פלוני. העובדה שלא מדובר בהסתבכות יחידה בפלילים, אלא ברצף אירועים, מקשה אף יותר ליתן בעורר את האמון הנדרש לשם הקלה בתנאי החלופה. לכך יש להוסיף את העובדה שהמבקש הפר לכאורה את תנאי מעצר הבית שבהם הוא נתון (וזאת גם אם אניח לטובתו כי מדובר בהפרה שנעשתה בחוסר זהירות ולא בזדון). גם התרשמות שירות המבחן מהעורר הייתה מסויגת, ועולה ממנה כי הוא מתקשה לשתף פעולה ואינו ער לחומרת מעשיו. בנסיבות אלה, אינני סבור כי ניתן לוותר על פיקוח אלקטרוני. אמנם, שירות המבחן המליץ לאשר את היציאה לחופשה גם ללא פיקוח כאמור, אך המלצה זו – כידוע – אינה כובלת את שיקול דעת בית המשפט (בש"פ 8500/11 ביטון נ' מדינת ישראל (21.11.2011)). לא מצאתי כי יש עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא בהיבט זה.

בשולי הדברים, אציין כי לא ראיתי להכריע בשאלת היציאה לעבודה, שבשלב זה לא נבחנה לגופה על-ידי בית המשפט המחוזי. ככל שהעורר יציע חלופה קונקרטית הכוללת יציאה לעבודה (להבדיל מהבקשה להארכת חלון ההתאווררות לצורך מציאת עבודה), הוא רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, שיפעל כחכמתו.

הערר נדחה אפוא.