בש"פ 5226/99 ריאד אבו מוך נ. מדינת ישראל

בערר זה אין כל ממש.

העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של ניסיון לסחר בנשק, אחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, אספקת סם מסוכן ועשיית עסקה אחרת בסם מסוכן. לפי כתב-האישום, ביקש העורר למכור כלי-נשק לארגון מחבלים. לצורך כך, פנה אל אדם, שכינויו סמי. העסקה סוכמה והוחלט על רכישת עשרים רובים מידי אדם שלישי בשם אלי שקרוב (להלן: אלי), שסמי הפגישו עם העורר. כן נקבע מחיר הרכישה והתמורה בגינה, שתהא בחלקה במזומן ובחלקה ב10- ק"ג סם מסוג מריחואנה.

סמי ואלי מסרו למשטרה על העסקה המתרקמת ועל-פי הדרכתם נערך מפגש, אשר הוקלט, בינם לבין העורר. העורר נעצר ובחקירתו הכחיש כל קשר עם העדים. רק משהתברר לו, כי המפגש הוקלט, מסר למשטרה גרסה על-פיה במפגש עם אלי וסמי דובר על מכירת פחיות צבע.

לבקשת המדינה, נעצר העורר עד לתום הליכי המשפט נגדו, לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא, כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות.

האישום הושתת על עדויות אלי וסמי, על עדותו הראשונה של העורר, שכיום הוא מכחישה ומודה שהיא שקרית, וכן על השיחה שהוקלטה במהלך המפגש בין עדי התביעה לבין העורר. בשיחה זו העורר אמנם אינו מציין, כי מדובר בסחר בנשק, אך הוא גם אינו מגלה כל הפתעה לשמע דברי חבריו לשיחה, המדברים עמו על מכירת נשק.

בית-המשפט המחוזי, בסכמו את הראיות שפניו, כתב את הדברים הבאים:

כמדומה שאין מחלוקת כי אם עדותם של סאמי ואלי נאמנה אזי עולה ממנה עסקת נשק וסמים שנקשרה עם הנאשם...

וכן:

ראיות התביעה נשענות [בנוסף לעדויות השניים] על עדות השוטר שנלווה למפגש [בינם לבין העורר], הקלטת המפגש, תפיסת הכסף והסמים שהועברו מרשות הנאשם לאלי ועל גרסתו המכחישה הראשונה של הנאשם, שהתבררה להיות שקרית (אף אליבא דידו) לנוכח העובדות האובייקטיביות של העברת כסף וסמים ולנוכח תוכן ההקלטה של המפגש.

בערר שבפניי, חזר העורר על טענתו, כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה אינה מספיקה למעצר, וכי לנוכח עברו הנקי, ראוי היה להעדיף את ההסבר שנתן למפגש ולקשריו עם השניים בעדות המאוחרת יותר.

טענה זו נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי, שהטעים, כי מדובר בעדות כבושה. אין לי אלא להסכים עמו. ערכו של ההסבר המאוחר של העורר, על-פניו, מועט. אכן, אפשר כי במשפט יצליח להטיל ספק בגרסת התביעה, אולם בשלב זה של הדיון, גרסת התביעה היא מקשה אחת, נתמכת על-ידי העורר עצמו, הן בעדותו השקרית והן בכבישת הגרסה המתיישבת עם חפותו.

בדיון שלפניי התבקשה, לחלופין, חלופת מעצר, אך לנוכח אופי העבירה ומהותה, קמה חזקת מסוכנות שלא נסתרה, ואינני סבורה, כי חלופת מעצר עשויה להסיר חשש לפגיעה בשלום-הציבור, אם ישוחרר העורר ממעצרו.

אשר-על-כן, הערר נדחה.