בש"פ 5232/00 מדינת ישראל נ. מאהר אלחאדאד

המשיבים, מאהר אלחאדאד (להלן: מאהר) ותאיר מלאעבי, מואשמים יחד עם אדם נוסף, סאמר גושה (להלן: סאמר), בבית-המשפט המחוזי בירושלים, בעבירות של פריצה וגניבת רכב, קשירת קשר לביצוע פשע, ונסיון שוד בנסיבות מחמירות. המשיבים מואשמים גם בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ובסיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה.

על-פי כתב-האישום, קשרו המשיבים קשר יחד עם סאמר ואדם נוסף (להלן:האחר), לשדוד את מרדכי בראומן, חלפן כספים המנהל את עסקיו בשכונת מאה-שערים בירושלים ומתגורר בבית-שמש (להלן: החלפן). לצורך כך, גנבו מכונית מסוג פיאט טמפרה (להלן: מכונית הפיאט) שחנתה בשכונת בית-יעקב. למחרת, עקבו במכונית הפיאט אחרי מכונית החלפן באיזור בית-עסקו, חלפו על-פני מכוניתו, שבה נהג שוטר מחופש, בדרכה לבית-שמש, והמתינו בקרבת ביתו של החלפן. כאשר הגיעה מכוניתו של החלפן, תקף סאמר את השוטר המחופש באלה, לאחר שדרש ממנו כסף. בתגובה לכך, ירה השוטר בידו של סאמר. המשיבים, ועימם האחר, שנותרו לשבת במכונית, נמלטו, תוך דריסת רגלו של השוטר. בסופו של דבר נלכדו המשיבים, ואילו האחר הצליח להימלט.

האישום מבוסס על עדויות שוטרים שהוצבו בתצפיות ליד בית החלפן בבית-שמש וליד עסקו בשכונת מאה-שערים בירושלים, לאחר שהגיע לידי המשטרה מידע על כוונה לשדוד את החלפן. מדוחות המעקב עולה, כי מכונית הפיאט ומכונית נוספת נראו בסמוך לבית-עסקו של החלפן, וכי מכונית הפיאט זוהתה כמכונית שנגנבה יום קודם לכן. עוד עולה מן הדוחות, כי השוטרים הבחינו במכונית הפיאט ובה ארבעה נוסעים בדרך לבית-שמש, כאשר עקפה מכונית הפיאט את מכוניתו של החלפן, וכן ליד בית החלפן. הדוחות אף מפרטים את תקיפתו של סאמר את השוטר, את הירייה בידו של סאמר ואת הימלטות המשיבים והאחר, תוך דריסת השוטר.

בחקירתם, הכחישו המשיבים כל קשר לשוד ולגניבת מכונית הפיאט. הם סיפרו, כי הצטרפו לסאמר ולאחר, אותו כינו עומאר. עם-זאת, הודו, כי נסעו במכונית הפיאט עם סאמר ועומאר בשעות שבהן עקבו אחריה שוטרי התצפיות.

המדינה ביקשה לעצור את השלושה עד תום ההליכים. בית-המשפט המחוזי (השופטת מיכאלה שידלובסקי-אור) קיבל את הבקשה בחלקה. בית-המשפט החליט לעצור את סאמר עד תום ההליכים, לאחר שנמצא כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות נגדו, ואילו את המשיבים שיחרר בערובה, לאחר שהגיע לכלל דעה, כי חומר הראיות נגדם אינו מספיק למעצר.

וכך נכתב, בין השאר, בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי:

אודה כי אין דעתי נוחה מן הראיות המצויות בתיק החקירה לחובתם של אלחדד ותאיר וכי שאלות רבות מתעוררות אגב בחינתן. אולם, על אף קיומן של ראיות היכולות, לדעתי, לקשור את המשיבים לעבירות המיוחסות להם הגעתי לכלל מסקנה, כי אין הן עולות לכדי ראיות לכאורה המצדיקות מעצר עד תום ההליכים. לכל היותר הן מקיימות רק באופן "טכני" את הדרישה לקיום ראיות לכאורה, אך עוצמתן אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים.

בעררה כנגד החלטת בית-המשפט המחוזי טענה המדינה, כי נוכחותם הרציפה של המשיבים במכונית הפיאט בשעות המעקב, הן בשכונת מאה-שערים, והן בעת נסיון השוד, מלמדת כי היו שותפיו של סאמר בנסיון השוד. בנוסף, מצביעה המדינה על שיחה שנקלטה מן הטלפון הסלולרי של מאהר, אל בעלת מכונית הפיאט, בה נדרשה בעלת המכונית לשלם 5,000 ש"ח על-מנת לקבל את מכוניתה בחזרה. לדעת המדינה, עובדה זו מוכיחה כי מאהר היה מעורב גם בנסיון השוד.

בא-כוח המשיבים הסכים כי קיימות פרכות בגרסאות המשיבים. עם-זאת, הוא הטעים, כי אף דברי השוטרים, אשר ביקשו להצדיק פתיחה באש בנסיבות תקיפתם על-ידי סאמר (הנבדקת בימים אלה על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים), אינם מתקבלים על הדעת, וכי, על-כל-פנים, התנהגותם הפאסיבית של המשיבים בעת נסיון השוד מלמדת כי לא היו שותפים לעבירה.

התשתית הראייתית שהציגה התביעה לא גובשה לאחר ביצוע נסיון השוד, אלא בעת ביצועו. כאמור, מושתתים האישומים על תצפיות ועל מעקבים. התצפיות הובילו למכונית הגנובה, ובה סאמר, המשיבים והאחר, והמעקבים הובילו לתפישת המשיבים במכונית הגנובה בחברת סאמר, כאשר בוצע נסיון השוד. הכל אף מסכימים, כי הסברי המשיבים באשר לנוכחותם במכונית הגנובה בעת נסיון השוד אינם מניחים את הדעת.

מכלול ראיות זה, בצירוף הודיית המשיבים, לפיה נסעו במכונית הפיאט בחברת סאמר והאחר בשעות המעקב, מקים סיכוי סביר להרשעת המשיבים כשותפים לעבירת הנסיון לשוד, המספיק למעצר. עם-זאת, התנהגותם הפאסיבית של המשיבים בעת ביצוע נסיון השוד, מלמד על תפקידם המשני בשותפות הפלילית.

אשר-על-כן, ולנוכח גילם הצעיר ועברם הנקי של המשיבים (למאהר, תושב הרשות הפלשתינית, הרשעה בעבירות הנובעות מכניסה בלתי-חוקית לישראל, אולם זו אינה רלוואנטית לענייננו), הגעתי לכלל דעה, כי ראוי הוא להסתפק בחלופת-מעצר.

אני מקבלת, איפוא, את הערר בחלקו, וקובעת, כי המשיבים ישוחררו ממעצר, אם יעמדו בתנאים מגבילים, לרבות מעצר-בית וערבויות, אשר ייקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי בירושלים. המשיבים יישארו במעצר עד למילוי התנאים, שייקבעו, כאמור, על-ידי בית-המשפט המחוזי, או עד למתן גזר-דין בת"פ 1125/00 (בית-המשפט המחוזי בירושלים), הכל לפי המוקדם.