בש"פ 5240/98 מדינת ישראל נ. ספיאן שקיראת

כנגד המשיבים הוגש בבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום בגין עבירות של שוד בחבורה וקשירת קשר לביצוע פשע. על פי הנטען בכתב האישום, הגיעו המשיבים ביום 13.8.98 בשעה 22:00 לערך ברכבו של המשיב 1 לרחוב הילל בירושלים והמשיב 1 הזמין את המתלונן, שהיה לבוש בבגדי אישה, לעלות לרכב לצורך קיום יחסי מין עמו. באותה העת הסתתרו המשיבים 2-4 מתחת המושבים האחוריים של הרכב ולאחר שהחל המשיב 1 לקיים יחסי מין עם המתלונן, על פי סימן מוסכם - התנפלו המשיבים על המתלונן, חסמו את פיו

החלו לחנוק אותו וניסו לגנוב את ארנקו. המתלונן נאבק עמם ורק לאחר שעובר אורח שנקלע למקום נחלץ לעזרתו של המתלונן, נמלטו המשיבים מהמקום ונעצרו לאחר מרדף משטרתי אחריהם.

ביום 21.8.98 הגישה המדינה בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט בן זימרה) קבע בהחלטתו כי ישנן ראיות לכאורה לגבי העבירות של נסיון לביצוע שוד וקשירת קשר לביצוע שוד. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי קמה עילת מעצר כנגד המשיבים לאור המסוכנות הצפויה מהמשיבים לציבור. עם זאת, לאור עברם הנקי של המשיבים, קבע בית המשפט המחוזי כי ניתן להסתפק בעניינם בחלופת מעצר בתנאים של מעצר בית, תוך שהם רשאים לשהות מחוץ לביתם לצורך עבודה, בשעות 06:00 עד 18:00 בימים א'-ו' וכן לצורך התייצבות בתחנת המשטרה.

בדיון שנערך לפני טענה באת כוחה המלומדת של המדינה כי אין להפיג את החשש מפני המסוכנות הנשקפת לציבור מפני המשיבים על יד חלופת מעצר. באת כח המדינה שבה והדגישה את הנסיבות החמורות של המקרה, קרי, התכנון המוקדם של מעשה הפשע, הפעולה בצוותא חדא והאלימות אותה הפעילו המשיבים על המתלונן בהיותו חסר ישע במכוניתם של המשיבים. באת כוח המדינה עמדה על כך שהמעשים המיוחסים למשיבים הינם חמורים ואך מקרה הוא כי תכניתם לא הושלמה במלואה. עוד הוסיפה כי להערכתה ניתן לסיים את המשפט תוך זמן קצר.

מנגד, טען בפני בא כוחם המלומד של המשיבים כי לא נמצאות בידי התביעה ראיות לכאורה ביחס לאלימות כלשהי שהופעלה על ידי המשיבים. הסניגור טען כי הסכין ממנה טען עובר האורח כי נחתך באגודלו לא נמצאה ואף בהודעת המתלונן אין אישור לכך שנמצאה סכין בידי המשיבים. עוד טען הסניגור כי יש להתחשב בעובדה שהמשיבים לא השלימו את תכנונם המקורי ולא כפתו ושדדו את המתלונן.

עיינתי בכל חומר החקירה שהוגש לי על ידי התביעה ומסקנתי היא כי אכן קמה בענייננו עילת מעצר הנובעת ממסוכנות המשיבים, וכי אין להסתפק בחלופת מעצר במקרה זה.

מעשיהם של המשיבים הם חמורים ביותר ומורים על "נועזותם" של המשיבים. המשיבים תכננו מבעוד מועד לפתות פרוצה להיכנס לרכבם, לכבול אותה באזיקונים מפלסטיק אותם הכינו ברכב ולשדוד אותה. המשיבים אף החלו בביצוע תכניתם ה"נועזת", כל זאת ברחוב מרכזי, בליבה של עיר.

מהודעות המשיבים במשטרה עולה כי המשיבים אכן "התנפלו" על המתלונן. המתלונן עצמו מסר בהודעתו כי המשיבים תפסו אותו בידיו וברגליו, חסמו את פיו וחנקו אותו. התנגדותו של המתלונן לא ריפתה את ידיהם של המשיבים ומשהתברר להם כי מדובר בגבר חנקו אותו אף ביתר שאת, כך, על פי הודעת המתלונן במשטרה.

אמנם, מלבד החתך באגודלו של עובר האורח שנחלץ להגנת המתלונן לא נמצא אישוש להודעתו בכל הנודע לשימוש בסכין על יד אחד המשיבים. עם זאת, אף מבלי לקבוע מסמרות בעניין נוכחותה או העדרה של הסכין במקום האירוע, יש במעשי המשיבים חומרה יתרה, הנובעת, בין היתר, מביצוע המעשים המיוחסים להם בצוותא-חדא.

נוכח ראיות אלו, ובהתחשב בטיבן של העבירות ובמכלול הנסיבות החמורות בענייננו, על אף עברם הנקי, אין לומר כי קביעת חלופת מעצר אכן תשיג את מטרת המעצר ותבטיח מפני הסיכון הנשקף מהמשיבים לציבור.

אוסיף עוד, כי בהתחשב בגילם הצעיר של המשיבים יש לעשות כל מאמץ כי המשפט בעניינם יסתיים במהירות האפשרית.

אשר על כן, הערר מתקבל. המשיבים יעצרו עד תום ההליכים נגדם.