בש"פ 5241/99 מדינת ישראל נ. לילה ג'מהור

המנוח עלי ג'מהור שהתגורר בשועפט הובא בתאריכים 25.5.97 ו31.5.97- למשרד המודיעין הצבאי של הרשות הפלשתינאית ברמאללה (להלן - משרד המודיעין) וזאת בשל חשד שמכר קרקעות ליהודים. בשתי הפעמים הוא הוכה. לאחר חקירתו הראשונה הוא שוחרר לביתו ולאחר חקירתו השניה הוא נרצח ביריות אקדח. המשיבה שהיא אשתו, הואשמה בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות רצח, חטיפה לשם רצח, קשירת קשר לביצוע פשע, כליאת שווא ותקיפה בנסיבות מחמירות.

לפי כתב האישום שיכנעה המשיבה את בעלה בשתי הפעמים לנסוע למשרד המודיעין, פעם ראשונה - בידיעה כי עלול הוא להרצח, ופעם שניה בידיעה כי ירצח.

בקשת המדינה לעוצרה עד תום ההליכים נדחתה.

בית המשפט המחוזי (השופטת רות אור) לאחר שעיין בחומר הראיות הגיעה לכלל דעה כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה איננה מוכיחה לכאורה את העבירות המיוחסות למשיבה. וכך כתב, בין היתר:

יש בפנינו, איפוא, השערות, חשדות ומסקנות בדבר מעורבותה של לילה בחטיפת בעלה עלי וברציחתו, אך אין בפנינו בכל חומר הראיות הרב אף לא שמץ ראייה קבילה אחת הקושרת את לילה לחטיפת בעלה ולרציחתו.

על החלטה זו הוגש ערר. המדינה טענה כי האישום מושתת בעיקרו על עדות עד המדינה זוהר דוויק שנתמכת אף בראיות סיוע, וכך נכתב בסעיף 3 בהודעת הערר:

העוררת תטען, כי הראיה המרכזית ממנה עולה אשמתה של המשיבה הינה עדותו של עד המדינה זוהיר דוויק, אשר מסבכת את המשיבה באופן ישיר בשותפות לתכנון שתי חטיפותיו של המנוח, ובסיועה בפועל לחטיפתו של המנוח והבאתו למשרדי המודיעין הצבאי ברמאללה, על מנת להוציא לפועל את מטרת הקשר.

עיינתי איפוא בהודעת זוהיר במשטרה. מצאתי כי הגם שהיא מלמדת על מעורבות כל שהיא של המשיבה בפרשה הרי אין היא כוללת אמירות המבססות את האשמה שהמערערת שיכנעה את בעלה לנסוע לרמאללה בידיעה כי ירצח או כי עלול הוא להירצח. יתרה מזאת, חומר הראיות בכללו מלמד כי לא נדרשה התערבות המשיבה על מנת לשכנע את המנוח לנסוע למשרד המודיעין.

בנסיבות אלה, גם אם ניתן למצוא בדוחק בדברי עד המדינה ראייה לכאורה הרי שראייה זו איננה בעוצמה המספקת למעצר. לאמור, כי על פי חומר הראיות שבידי התביעה לא קיים סיכוי סביר להוכחת אשמת המשיבה מעבר לכל ספק סביר.

אני דוחה איפוא את הערר.