פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5244/05
בפני:
כבוד השופט י' עדיאל
העוררים:
1. דהן יחיאל
2. ינקילוב ארסן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בחיפה בב"ש 1762/05 שניתנה ביום 31.5.05 על-ידי כבוד השופט מ' נאמן
תאריך הישיבה:
כג' באייר תשס"ה
(1.6.05)
בשם העוררים:
עו"ד שלומי בלומנפלד
בשם המשיבה:
עו"ד אביה גליקסברג
החלטה
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' נאמן) בב"ש 1762/05 מיום 31.5.05, לפיה דחה בית המשפט המחוזי את עררם של העוררים על החלטת בית משפט השלום בקריות (השופטת ר' לאופר-חסון) לעצור את העוררים עד ליום 2.6.05.
טענתו היחידה של בא-כוח העוררים היא, כי מעצרם של העוררים על-ידי בית משפט השלום בקריות נעשה שלא כחוק, שכן בית משפט זה לא היה מוסמך לעצרם. בא-כוח העוררים סומך עמדתו זו על הטענה, שבית משפט השלום בקריות לא הוסמך על-ידי שר המשפטים והשר לבטחון פנים לקיים דיונים על-פי תקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (הסדרים לקיום דיונים לפי סעיף 29 לחוק), התשנ"ז-1997 (להלן – תקנות המעצרים), אשר הותקנו מכוח הסמכות שהוקנתה לשרים לפי סעיף 29(ו) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים). טענה זו מבוססת על ההשקפה שתחולתה של הוראת סעיף 29(ו) לחוק המעצרים, שעניינה בקביעת הסדרים לקיום דיונים בבקשות מעצר, משתרעת לא רק על בקשות הנוגעות לעצורים שמועד הבאתם בפני שופט חל בשבת או בחג, אלא גם על כל בקשת מעצר אחרת המוגשת מכוח סעיף 29(א) לחוק המעצרים. לפיכך, מכיוון שבית משפט השלום בקריות אינו נמנה על בתי המשפט שנקבעו על-ידי השרים בתקנות המעצרים, טוען בא-כוח העוררים, הוא לא היה מוסמך לדון בבקשת המעצר.
אינני מקבל פרשנות זו של בא-כוח העוררים. בענין זה מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט המחוזי, כי סעיף 29(ו) לחוק המעצרים והתקנות שהותקנו מכוחו מתייחסים אך ורק לדיונים המתקיימים בפני שופט לגבי עצורים שמועד הבאתם בפני שופט חל בשבת או בחג והם אינם חלים על מעצרים אחרים לפי סעיף 29(א) לחוק.
התוצאה היא שהערר נדחה.
ניתנה היום, כ"ג באייר תשס"ה (1.6.2005).
ש ו פ ט